נראה שיש פער בין ההכרזות החד-משמעיות כנגד הסתה ושנאה, שנשמעו בעצרות הזיכרון השונות, למציאות שבה אנחנו חיים - במציאות רוחשת מתקפה פראית של גורמים קיצוניים כנגד נשיא המדינה, הכוללת גינויים דוגמת "בוגד" ו"נאצי" ואף איומים מפורשים על חייו; במציאות שלנו חברי כנסת עושים קוראים לשופטי בית המשפט העליון "אויבי המדינה" ומנסים לפגוע במעמדם ועצמאותם; במציאות שלנו מתבצעים פשעי שנאה נוראיים כלפי ערבים ויהודים רק בגלל מוצאם. ההסתה והשנאה נמצאים בכל מקום - בקרב הילדים היהודים והערבים שהפכו לאלימים, בקרב אנשי הדת היהודים והערבים שהפכו ליותר קיצוניים ובקרב הפוליטיקאים הערבים והיהודים שהפכו ליותר ויותר מתלהמים.
אז נראה שבחברה הישראלית זוכרים את רבין רק בעצרות, אבל במציאות שכחנו. אנחנו ולא עושים די כנגד ההסתה שהובילה לרצח רבין ושממשיכה לגבות מאתנו קורבנות רבים.