שלום יקרים,
 

בראש השנה תשפ"א עלתה בי קריאה של חוויית חרום –שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה! ובה הזמנה "לדרוש את כנפי הרוח ולהמריא איתן" וקראתי לתהליך של "התרחבות התודעה" והעלאת תדר.
כתבתי אז:

"לפי הבנתי אנו עומדים בפיתחו של עידן חדש, שקשה לתאר מה הוא יכלול ואיך הוא יבוא לידי ביטוי כי זה כרגע מעבר ליכולת ההשגה שלנו. דברים שנתפסים כסותרים או בלתי אפשריים, וגם מורכבות בלתי ניתנת לתפיסה יחד עם עדינות ופשטות. העולם כפי שאנו מכירים אותו הולך להשתנות באופן דרמטי, טרנספורמטיבי, אנחנו כאנושות הולכים להשתנות וכל אחד מאתנו ברמה האישית ובזהותו הפרטית נקרא להשתנות. וזה יקרה מהר יחסית, וחלקית בלי שליטה."
 

אני מתרגשת ושמחה לכתוב איגרת זו שמהווה המשך מיטיב לחוויית החרום שהיתה בי לפני שנה. כבר לפני כמה חודשים הלכה והתבהרה הדרך ואיתה התהליך ומטרותיו. 

בשנה וחצי של קורונה בעולם ובישראל עברנו הרבה שינויים ותהפוכות. חלקם ברורים לנו וחלקם סמויים. מה שמאפיין כרגע את התהליך בישראל ובחלק מהמקומות בעולם הוא מוזר ואפילו אבסורדי. בישראל מחד יש ממשלה חדשה ואנשים אחרים, שהגיעו עם רוח חדשה ותפיסות עולם אחרות ומאידך יש תהליך דומה למה שקדם לממשלה זו של קיטוב, עוינות ופגיעה משמעותית בחרות הפרט ובזכויותיו. זוהי פגיעה דומה לקודמותיה ולעיתים אפילו קשה יותר והיא כוללת פעילות נמרצת ולעיתים ממש כוחנית וכופה ושימוש בתקנות לשעת חרום שפוגעות בזכויות הפרט. העם נחצה לעוד קיטוב – אלו שמוכנים להתחסן ואלו שלא.

מה קורה?

לפי הבנתי בישראל ובעוד מדינות מתקיימת התנהלות מתוך פחד ומתוך חוויה של מצב חרום הישרדותי. בישראל התנהלות זו מושפעת גם מאתגרי המציאות אבל אולי בעיקר מהמורשת של חרדות אקזיסטנציאליות וטראומות של העם היהודי. לפי הבנתי, אנו נקראים לשינוי משמעותי בהתנהלות זו..

 אנחנו עומדים בפני שנה חדשה – שנת תשפ"ב – שהיא שנת שמיטה. זוהי, ככל הנראה, שנה בה נתבקש לשמוט לא מעט מן המטענים הישנים שלנו ולקחת לנו כל מיני סוגים של פסק זמן לתהליכי שינוי.

 

הרחבת תודעה והעלאת תדר

מדובר בקידום האפשרות של אנשים רבים להיפתח לחיבור רב עוצמה ומיטיב עם מרחבי ידע וחוויה שאנשים מכנים אינטואיציה או ידיעה עמוקה, או כוח עליון שמכוון אותם ושומר עליהם. כיום אני מרגישה שתהליך זה נפתח ופועל -עליית התדר כבר מתרחשת. ומבחינות מסויימות התהליך התחיל להתגלגל כאילו כבר באינרציה מעצמו - לא בהכרח צריך להתאמץ לקדם אותו.
 

התרחבות הלב ותודעת פיוס וחיבור

• להרחיב את הלב ביחסנו כלפי עצמנו בהקשבה, חמלה, סובלנות וטוב-לב
• להרחיב את הלב להוויה של חסד כלפי אחרים. זוהי הוויה שבה נראה את האחר, ננסה להבין את מקומו ואת הפרספקטיבה שלו ונפעל  מתוך רצון לדאוג לא רק לעצמנו אלא גם לאחרים ובעיקר להימנע מלפגוע באחרים והשגת מטרותינו על חשבון אחרים.
• להבין הבנה עמוקה חווייתית שכולנו מחוברים, שבכולנו וגם בטבע הסובב אותנו אותו ניצוץ קדוש של רוח ושהחיבור בינינו ועם העולם הוא הבסיס להיותנו ביקום והוא מקור העוצמה והחיות שבנו.

זו בעיני משימה מרכזית של השנה הקרובה בישראל ובעולם. וככל הנראה נקדיש לה חלק לא מבוטל מעשייתנו במרכז.

 

עבודת ריפוי של טראומות אישיות וקולקטיביות

• לרבים מאיתנו חוויות טראומטיות או פצעים עמוקים מהחיים הנוכחיים, ואולי מחיים בגלגולים קודמים ואולי בהעברה בין - דורית מהורים לילדיהם.
• יש לנו טראומות קולקטיביות כמו השואה או הפוגרומים והחוויה ש"בכל דור ודור באים עלינו לכלותנו". טראומות קולקטיביות יש לא רק לעם היהודי אלא גם ללאומים וקבוצות אתניות רבות אחרות, כמו העבדות לשחורים בארה"ב, רצח העם בקמבודיה וברואנדה ושל הארמנים ועוד.
• ויש גם טראומות שהן בלא-מודע הקולקטיבי שלנו כבני אדם – חוויות שעברנו כבני אדם ומצויות בלא מודע הקולקטיבי שלנו כארכיטיפים ואולי אף כחוויות מוטבעות ב DNA שלנו – כמו תגובות אוטומטיות לחוויות של איום ותודעת הישרדות.

טראומות אלו שלא עובדו באות לידי ביטוי לעיתים בעוצמה לא מוסברת בערוצים שונים, למשל, בדרכי ההתמודדות, בסימפטומים, באיום, מידור, תוקפנות, חרדה ובחירה לא מיטיבה באופציות התנהלות.  אנחנו נקראים לתהליכי ריפוי של טראומות אלו. והדרכים מגוונות.  יש כיום לא מעט אנשים שעוסקים בתהליכי ריפוי כאלו.

איפה זה פוגש כל אחד מאיתנו?
 

 
לכל אחד יש מקום ותפקיד בתהליך הכלל יקומי הזה..
כל אחד נקרא – מוזמן לבחון עם עצמו מה חייו מבקשים ממנו? למה הוא או היא נקראים?
 

ואי אפשר בלי קצת הומור ---
אז הנה גם ברכה מפתיעה לשנה החדשה..

באהבה
עפרה