סעיף 33יא(ב)(1) לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957, מסמיך את בית הדין לעבודה לפסוק כנגד מעסיק שפגע בחופש ההתארגנות של עובדיו, פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום של עד 200,000 ₪, בהתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דן בדרישתה של הסתדרות העובדים הלאומית לחייב מעסיק בתשלום פיצויים על פי סעיף זה.
תביעת ההסתדרות התקבלה.
בית הדין קבע, כי לפחות בשלושה עניינים הפר המעסיק את חובותיו.
ראשית, המעסיק פיטר עובד על רקע מעורבותו בהתארגנות. בית הדין החליט לפצות בגין אירוע זה ולא הועילה למעסיק הטענה לפיה בסופו של דבר הוחזר העובד לעבודה ובהמשך אף עזב אותה מרצונו, על רקע הגירה לחו"ל.
שנית, מנכ"ל המעסיק הפיץ בין עובדי הארגון מייל ובו הטענה, כי "... חברה שלא מנהלת את התקציב שלה בתבונה עלולה להיגרר למצב שיסכן את קיום החברה על ידי גורם חיצוני שכל מטרתו זה גיוס כספי העובדים שישמשו את מטרותיו שהם לשכה מכוניות מפוארות ומשכורות מנופחות...". בית הדין החליט לפצות בגין אירוע זה ולא הועילה למעסיק הטענה, כי נשלח מייל שבו חזר בו המנכ"ל מן הטענה בעניין 'לשכה, מכוניות ומשכורות'.
ושלישית, חרף החלטה שיפוטית לפיה ההסתדרות הלאומית הינה הארגון היציג, סירב המעסיק לנהל משא ומתן קיבוצי. בית הדין החליט לפצות בגין אירוע זה ולא הועילה למעסיק הטענה, כי הוא ממתין להכרעה בערעור על אותה החלטה.
מדובר, כך נפסק, בפגיעה חמורה בהתארגנות, מתוך מטרה ברורה לסכל אותה. אין מדובר בהפרה בודדת וגם לא בהפרות בעלות השפעה מועטה.
בית הדין חייב את המעסיק לשלם פיצוי בסכום של 500,000 ₪ ובנוסף הטיל עליו קנס בגובה 2,000 ₪ מכוח פקודת ביזיון בית משפט, בגין כל יום בו יתמיד בסירובו לנהל משא ומתן קיבוצי.
על זה נאמר... לא קל בכלל!
סק (ת"א) 48762-06-15 הסתדרות העובדים הלאומית בישראל נ' קל אוטו בע"מ (מותב בראשות כב' השופטת הדס יהלום, ניתן ביום 21.12.2015, פורסם בנבו)
