שְׁמוֹת קטו-קיז - דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים
אֵין קִיּוּם לְעוֹלָם לְלֹא רוּחָנִיּוּת
הריח – הרוחניות היא זו שמחברת את התחתון לעליון. דהיינו צורת ההתייחסות של האדם, המחשבה, הכוונה – הם המחברים בין המצב הגשמי, לעולם הרוחני. כמובן שאת הורד צריך כסימן שיפעים את הפנימיות שתעלה ריח. המצב, המקרה לא מקיימים את הקשר עם הבורא, ואפילו לא את האושר הפרטי.
ולכן במוצאי שבת, במעבר בין הרוחניות לגשמיות, הרחת ההדס מסמלת את ג' האמונות, ב- ג' האבות – שהאמונה היא הכוח להתחבר לרוחניות, וכאן רוצים להתחבר לכוח הנשמה היתרה שמסתלקת, לא לאבד לגמרי את הרוחניות. וכך אמר הרשב"י: בחד קטיר היתקטרנא – בזכות ריח הקטורת קשורה פנימיות נפשי להשם יתברך.
הַחֵטְא הוּא הָמַּחְשָׁבַה שֶׁהָמַצב קוֹבַע.
מחטיאים את המטרה בחשיבה שהחומריות, או החיפוש מה אני אקבל בפרטיות – יביאו אושר אמיתי. מוזר המצב שאדם מחטיא שוב ושוב במקום לעזוב קצת את התפיסה העצמית, לכוון קצת ימינה לאמונה, ליחד, לרוחניות. החטא הוא הרצון שהרוחניות תהפוך להיות השפחה לגשמיות טובה יותר.
מלמד כאן כיצד מייצרים אהבה בעולם, ואומר שליהודי יש צלם, דהיינו סוג של היגיון מחשבתי שעם ביטול הגאווה, ניתן להגיע לאמונה שכל דין, שכל מקרה, שכל פרט מבטא את רצון השם להטיב.
צום מועיל רק אם מביא בכוונה לתוצאה של רצון רוחני לקשר, וכך ביום הכיפורים הצום הוא רק אמצעי לעזוב את כל הנקודות הגשמיות, להביא בכוונה לנקודת הקשר הפנימית ע"י התפילה, שהיא כנגד הקורבנות. ובכלל בזה נמדד האדם: למה הוא מתפלל.
לעוד סיכומים היכנסו לאתר הזוהר היומי
לסיכום זוהר יומי בווצאפ (מומלץ)
שלחו בקשת הרשמה אל רינת 050-3322433 | 
.jpg?cache=1457315870640)
