ניוזלטר: 274 נשא - הכנה רוחנית לחג השבועות |
|
|
|
חג השבועות מתקרב ובא וכפי שהוא קרב אלינו, ראוי שאנו נתקרב אליו.
באחד משיעוריו על חג השבועות מסביר הרב אדם סיני שליט"א שחג השבועות הינו קו אמצעי, ובהיותו כזה, דהיינו מקשר בין עליונים לתחתונים, מהווה הוא את האחדות הרצויה, שודאי גדולה היא מהפרטים.
הידיעה שהכלל גדול מהפרטים וכל כוח הפרטים נובע מהכלל, מציבה את חג השבועות, בהיותו מאחד בין הפרטים, דהיינו הכלל, כגדול יותר מפסח וסוכות.
פסח הוא קו ימין וסוכות הוא קו שמאל, ובהם מגולה השתוקקות ע"י מעשים, בשונה משבועות בו אין לכאורה מעשה, אבל ישנה אחדות, כפי שלמדנו מהלשון "ויחן", המוזכר בלשון יחיד. אכן קבלת התורה חייבת לבוא מתוך אחדות, ולא מתוך השתוקקות עצמית. צריכה היא לבוא מתוך איזון, ולא מקיצוניות.
על האדם לבחור בתורה כמקשרת בינו לבין הבורא. בחירה זו של התורה, שהיא קו אמצעי, בחג השבועות, שהוא קו אמצעי, בו' בחודש, שהוא קו אמצעי - היא המאפשרת לאדם חיים של אמת והתקרבות לתכלית הנרצית, שהיא דבקות בבוראו יתברך.
יוצא מכך, שפסח וסוכות הינם הכנה לקראת חג השבועות.
כעת שהגענו לחג חשוב זה, ראוי שנתכונן לקבל את התורה באופן הנכון יותר, שנלמד כיצד לבחור נכון, כיצד לפעול את צד הבחירה שלנו, את צד האדם שבנו ולהתאחד.
אנו מצרפים לניוזלטר זה שני פוסטים שהרב אדם סיני שליט"א כתב לקראת החג. כמו כן, פוסט על זוגיות ושבועות, וגם, כמובן, הזמנה אישית שלו לכולכם לקראת הקורס החדש, שייפתח שבוע אחרי החג. אנו מעודדים את כולכם לקרוא וללמוד לקראת החג ולעשות את ההכנה הראויה.
אנו מזכירים לכם שהקורס, הינו קורס ייחודי המלמד התבוננות- מדיטציה – יהודית מהי. אלה כלים שיכולים לשנות את כל תפיסת חייכם. אל תחמיצו!
אנא צרו קשר עם קרן לפרטים- 0503141111
אנו מאחלים לכולכם שבת שלום וחג שבועות, חג מתן תורה שמח מאד!
|
|
|
|
קריאת קודש לשבועות
מקור התנועה הרוחנית באדם והן בישויות כוללות, בא משום האדרת פנימיותו של האדם.
התאמצות, שכוונתה להתאים את פנימיות האדם אל מה שקיים כמושא בלתי משתנה בתודעה האינסופית, היא המולידה את ההארה בנפש, העורגת אל האינסוף.
ההתנוצצות, המופיעה בנפשו של האדם, כמוה כקבלת הוראת דרך, אל מה שפנימיות נפשו עורגת.
כך עומדת לה ישות, המורכבת מעם שלם, מאוחדת ברצונה להתנוצצות אלוקית זו, ומקבלת את מלוא ההארה, היוצרת בתוכה הוראת דרך, בכל מגוון רבדיה של הישות האנושית.
תורה ציווה לנו משה. כך ישר מפי הגבורה, במסגרת החסד האינסופי של הבורא יתברך.
הריק הרוחני
כך, באמצע המדבר הרוחני של האדם. לאחר המאמץ של היציאה מעבדות לאנוכיותו, הכובשת כל חלקה טובה בנפשו, מקבל האדם תורה.
מתוך הדכדוך הנפשי, ומתוך ההכרה של האפסיות של כל מה שעד כה ניתק אותו, ממה ששאפה נפשו אליו, מתמלאים כל חדרי ליבו ברצון עז למה שמעבר. נפתחת הנפש לקבל את החדש. את מה שעד כה היה בבחינת האי אפשר.
אותה הכרה מתנוצצת בנפשו, כתודעה בלתי מוסברת, כהארה מורגשת במלוא עוצמתה, שאינה מותירה מקום לבלבול כלשהו. כל מה שהוכן בנפשו עד לאותו רגע נצחי, מקבל משמעות. מקבל האדם הארה. מקבל העם ישות קוסמית, מקבל תפקיד של הנהגת האנושות לחיבור הנצחי עם הבורא יתברך.
אט אט מסתלקת לה ההארה, המבקשת לבקוע כל מה שקיים, ומותירה חלל ריק בנפשו של האדם, בנפשה של האומה.
כך, בריק הרוחני הנוצר בנפש הכמהה אל מה שהיה, אל מה שחוותה במלוא העוצמה הרוחנית, מתרקם תפקידו של האדם, תפקידה של האומה. השאיפה למלא ריק זה, מסמנת את מטרת התנועה, שמעתה והלאה תהווה את המצפון הפנימי ביותר, הדוחף את האדם והאומה אל מה שנועדו להם.
״אתם קרואים אדם. אתם עם הבחירה, עם סגולה״.
ההתפעלות
עומדים אנו כאן, מלאים בהתפעלות שכלית מהעומק הנפלא הקיים בתורתנו הקדושה, ומבקשים להפכה לקבלת התורה, מבקשים אנו שתחדור ללבנו.
מתבקש מאתנו לוותר על ההתנוצצות ולבקשה דרך התנועה הבלתי פוסקת מצדנו. התנועה מכוונת לבניית הכלים הראויים לקבלת ההארה, שתגיע בע"ה מבורא עולם.
אם נבנה בנפשנו את הדעה האמונית, אזי תוכשר נפשנו להכיל את המבוע האלוקי, המבקש להתקבל בנפשנו. שהרי ״יותר ממה שהעגל רוצה לִינֹק, הפרה רוצה להניק״ (פסחים קי״ב).
מציאותנו בעולם זה, נועדה להכשרת נפשנו לחיבור ולאהבה האינסופית. בעזרת התורה הקדושה ניתן, צריך וחייב לעשות זאת.
קריאת קודש לשבועות – חלק ב'
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
בחודש זה, בו שליטת המלאך אוריאל בבחינת קו אמצעי, ניתנה התורה. מיכאל וגבריאל, שהם המלאכים שכנגד ניסן ואייר, מתמזגים בקו האמצעי של נתינת התורה. אורו של אוריאל, הכלול משניים בסוד תאומים, הוא המאיר בזמן סגולי זה. מאור זה נמשכות המדרגות המתראות בתורה.
תורה הנה קו אמצעי בסוד ו׳, שתפקידה לקיים ולשכלל את עם ישראל, שהוא הקו האמצעי המאחד בין אברהם ויצחק.
יציאת בני ישראל ממצרים, ממדרגת הבהמיות של עבד, מיוצגת במזל תאומים, שהוא היחיד מכל המזלות שיש בו פה מדבר. מדרגת המדבר, היא העומדת מעל הדומם, צומח וחי, ומייצגת את הכלל, המהווה ישות שלמה, בעוד שהדומם, צומח וחי הנם רק פרטים בלתי שלמים מצד עצמם.
עם ישראל עם סגולה הוא, בסוד הנקודה המחברת בין הניקוד צֵרֵה, בין ב׳ הנקודות, שכאשר עומדות לבדן כימין ושמאל, מייצרות הן צַרָה, קונפליקט ומאבק.
הסגולה באה תחילה ככתר עליון, ולאחריו חכמה ובינה. הסגול העליון מתחיל מהנקודה הסגולית ומתפרט לב׳ נקודות תחתונות. אולם כאשר נדרש התחתון לסגולה זו, עליו לבנות סגול זה, כאשר ב׳ נקודות הַצֵּרֵה מופיעות תחילה. על האדם מונח לייצר את הנקודה הסגולית.
התורה, שניתנה בחודש השלישי - סיון, לבני האב השלישי - יעקב, מאורו של המלאך השלישי - אוריאל, אף היא סגולית, וכל ההגעה אליה יכולה להיות רק בדרך סגולית. אנו עם סגולה, דהיינו שמסוגלים ע״י התורה הסגולית, לבנות את הנקודה המחברת בין ב׳ ההפכים. היא נקודת השלום העולמי, המחבר בין הבריאה לבורא, בין העמים כולם ובין כל ב׳ הפכים באשר הם.
יִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי - חיפוש השלום
רפידים, שהוא מקום הרפיון, מהווה את התפיסה הרגילה של הטבע האנושי, שאינה מצריכה מאמץ. תפיסת הטבע הרגילה מהווה את התפיסה המדעית של מה שכבר קיים. הנקודה הסגולית הפלאית מחייבת מעבר מרפיון זה למקום סיני, העולה בחשבון סֻלָּם. סולם הוא המחבר בין עליונים לתחתונים.
כאשר מבקש האדם לחבר בין ב׳ הפכים, חייב הוא לעלות אל ״מעבר למקרה״. לדוגמה, כאשר חברי ראובן מבקש לנסוע לבאר שבע ואילו אני מבקש לנסוע לירושלים, אין הקו האמצעי המחבר בינינו יכול להתקיים. ויתור של אחד מאתנו לאחר לא יביא לשלום. העם הערבי מבקש את הר הבית, ואף אנו היהודים מבקשים אותו. ויתור של אחד מאתנו לאחר לא יביא לשלום, אלא ייצר תסיסה הולכת ומתמשכת, עד אשר אותו צד שוויתר יתפרץ להשיג חזרה את מבוקשו.
המוצק אינו מתחבר עם מוצק אחר, אלא אם כן מפרידים אותו מצורתו הקשוחה משהו. ההזדככות אל הצורה שמעבר לחומר, היא המאפשרת את התמזגות הצורות. ההיצמדות לתפיסה המדעית, החומרית, אינה מאפשרת שלום, אלא ככזה המסתיר מלחמה.
האמונה, שהטבע האנושי הנובע מאדם הראשון מקורו בשלום, מחייבת אותנו לשאוף לצורה זו. הגופים הנראים לעין הגשמית, מפרידים המה בין האחד לחברו. תעתוע הם, המונח בתפיסת העולם הזה. השלום יכול להתקיים בעולם הצורני ולא בעולם הגשמי. יכולת האדם לצאת מרפידים ולבוא לסולם המחבר בין החומר לרוח, בין הסופיות לאינסופיות, לאותו מקום של קו אמצעי בבחינת הנקודה הסגולית, היא המאפשרת את השלום הנכסף.
היכולת לראות מעבר לזמן ומקום, היא המאפשרת לעלות בסולם זה, בכל פעם שלב נוסף אל עבר התפיסה הנצחית. היכולת לקיים דרך תורתנו הקדושה את הפעולות הגשמיות, המייצגות חוקים נצחיים הלקוחים מהעולם הצורני, היא המייצרת את הסולם הראוי מהגשם אל הנצח. היכולת לחיות את הנצח בכל רגע ורגע, היא המאפשרת את התפיסה ההרואית, הצורנית, המסוגלת לשלום.
חקירת התורה דרך התוצרים הגשמיים, מעוותת את מציאות התורה הסגולית, שנועדה להובילנו לתפיסה רוחנית. אין הגשם כי אם אפשרות להתאמן על דרך המדרגה, לתפיסה נצחית זו, שאינה יכולה להתקבל בפעם אחת, בבת אחת. היכולת לעבור מרפידים לסולם זה, המקשר בין הסופיות לאינסופיות, שזהו תפקיד תורתנו הקדושה, היא המאפשרת את המעמד הנשגב של החיבור הכל כך מופלא, שחווה עם שלם במעמד הר סיני.
בברכת חג שבועות שמח
הרב אדם סיני
|
|
|
|
משפט השבוע:
"ראוי שהאדם המבקש ללמוד רוחניות יהיה נתון לידע של יסודות נפשיים הכרחיים,שיובילו אותו באופן סלול, לבל יתבלבל מהחוויות העוברות עליו"
ספר הרב - עמ' 288
|
|
|
|
ציטוט נבחר:
הלימוד בחכמת הקבלה מצייר לנו את המפה הרוחנית של נפש האדם. כל החפץ לפתח את רוחניותו, ראוי שילמד מפה זו של נפשו, שתיתן לו את האפשרות להיות במקום מוכר.
כאשר יעבור איזו שהיא חוויה רוחנית, יוכל לשמר אותה ולבנות את נפשו באופן ראוי.
מי שמגיע למקומות רוחניים בנפשו, שאינם מוכרים לו, משייכם באופן לא נכון זה לזה
בפרט ולתפיסתו הכללית בכלל. במצב זה יוצא מבולבל במקום מתוקן. אז כל מגדל בבל, שבנה, יוצר אצלו בלבול של גאווה ונתינה, של רגשיות ורוחניות, של שכל וידע וכו'.
ראוי שהאדם המבקש ללמוד רוחניות יהיה נתון לידע של יסודות נפשיים הכרחיים,
שיובילו אותו באופן סלול, לבל יתבלבל מהחוויות העוברות עליו. אם האדם ידע לשייך
נכון את החוויות, יצא נשכר. אם לא ידע לסווגן נכון, יצא מאוד מבולבל מהחוויות
הרוחניות שלו, יחפש עוצמה ויכנס לבלבול של גאווה רגשית מוסתרת עם מועקות
מזדמנות.
ספר הרב - עמ' 288
|
|
|
|
טיפ זוגי שבועי על אדני חכמת האמת- מאת הרב אדם סיני
|
|
|
|
זוגיות בחג השבועות
דרכי הזוגיות הן דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואחווה.
כיצד בני זוג יכולים לנצל את ההזדמנות שיש בזמן הקוסמי של חג השבועות לזוגיות טובה יותר?
זמן מתן תורה
יש בני אדם שחיים ללא תורה. כל העולה על נפשם הבהמית, על רצונם להתענג, כך הם פועלים. פעולות אלו, המהוות לכאורה חופש, אינן מייצגות אלא הפקרות המביאה לפרוד בין הצדדים. הצורך לחופש שהוא אמתי מנוצל שלא תמיד במכוון להפקרות הגופנית והאישית.
אומות העולם אינם רוצים תורה
עומדים אתם עתה כזוג בפני בורא עולם. שואל הוא אתכם, האם רוצים אתם לקבל את תורת הזוגיות? האם תשובתכם היא "נעשה ונשמע", או שתיכנסו לדין ודברים כגון, האם כדאי לכם לקיים את תורת הזוגיות? אומות העולם שבאדם מחפשות את הכדאית הפרטית בזוגיות, וממלא לא מקבלים על עצמם את תורת הזוגיות.
זוג יהודי אומר "נעשה ונשמע".
נעשה ונשמע
לאחר שמקבל הזוג את התורה במעמד הר סיני הפרטי שלהם. עומדים תחת החופה במעמד נפלא ומרגש, מתחייבים לעשות הכול כדי להגיע לאהבה ולקיים את כל הנצרך לכך ובאים בברית נשואים ביניהם, הנה כופה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית.
אם מקבלים אתם את הזוגיות מוטב, ואם לא כאן תהיה קבורתכם. יש להבין את המהלך הנפשי של הבחירה שעושה האדם. הבחירה מחייבת את האדם. ההרהור הכול כך חשוב, הופך בהכרח לברית מחייבת. יש בכך יתרון עצום לנפש האדם. ההכרח יוצר מסגרת המאפשרת להיות יותר אדם, כאשר הוא נאמן לעצמו, לערכיו הפנימיים אותם הוא פגש ברגעיו היותר הרואיים של חייו, בהם קבל החלטות משמעותיות.
רגע הרואי זה של הזוגיות הוא הצעת והסכמת הנשואים ויותר מכך יום חתונתו שהוא יום שמחת לבו. בחירת לבו של האדם מחייבת כפייה – עמידה בחוקי הזוגיות, אלו מהווים מסגרת המאפשרת זוגיות הנשענת על הבחירה מהמקום היותר אמתי של הזוג. מאורעות החיים לא פעם דורשים את הרצונות הזמניים המקומיים את התאוות האישיות הנוגדות את בניית הזוגיות הנכונה וביטויה.
איבוד האמון
כאשר לא יודעים את התורה, כיצד ניתן לקיימה? כאשר לא יודעים מהי תורת הזוגיות הנכונה, כיצד ניתן לקיימה? לא די במתן תורה צריך גם את קבלת התורה.
נשאל על דרך ה"רבי מקוצק", מדוע חג השבועות, יום החופה, נקרא "מתן תורה" ולא "קבלת התורה"?
התשובה : כל אחד מקבל מהזוגיות לפי החשבתו את הזוגיות, כפי שהוא הולך בדרכיה, כפי שבאה ליידי ביטוי נאמנותו לבחירתו.
דרכי הזוגיות הן דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואחווה בין בני הזוג. זאת, דרך התורה המחברת אותם למושא עליון יותר מהם עצמם.
הכלל יוצר את האחדות ולא הפרטים
מה יוצר את האחדות הזוגית? הטעות שחייבים לנתץ היא, שככל שהפרטים חשובים ומשוכללים יותר כך תהיה אחדות גדולה יותר. אולם אין הדבר כך, הכלל יוצר את האחדות בין הפרטים ולא השכלול של כל פרט.
יתרה מכך לא פעם הפרטים מאוד משוכללים, אבל לא מחויבים לכלל אחד, ועל כן אין ביניהם אחדות. כל אחד מנסה לכופף חברו לתאוותיו הוא. כאשר צד אחד מנסה לשלוח את הצד האחר לטיפול פרטני, מתוך המחשבה שאם הוא ישתכלל באופן פרטי אז תהיה אחדות, טועה הוא בתורת הזוגיות. כאמור - הכלל יוצר את האחדות ולא הפרטים.
את התורה קבלו עם ישראל ברצון אחד בלב אחד ככלל. כך צריך לקבל את הזוגיות. ככל שנחזק את הכלל הזוגי כך תגדל האחדות.
למדנו את הכלל החשוב ביותר בזוגיות – עתה יש ללמוד את עשרת הדברות של תורת הזוגיות, את זה נעשה ב"נ בהמשך ונכרות כללי משנה אלו בע"ה על לוחות ליבנו.
בברכת מתן תורת הזוגיות
מתוך אהבה ואחדות
הרב אדם סיני
|
|
|
|
הדף היומי בזוהר- ריכוז שיעורי השבוע
|
|
|
|
|
|
|
|
