ניוזלטר: 272 בהר- פסח שני מתקרב |
|
|
|
"האפשרות של האדם להרגיש רחוק, היא התקדמות גדולה בעבודת ה'."
זהו משפט מתוך מהפוסט השבועי של הרב אדם סיני שליט"א בנושא פסח שני, אותו נקיים בע"ה ביום ראשון.
אין אף חג, שעליו נאמר שיש לנו אפשרות "להשלים" אותו אם לא יכולנו לחוג אותו.
מה המיוחד בפסח?
מיהם אותם אנשים שהיו בדרך רחוקה?
מה נכוון ביום ראשון כדי לנצל יום סגולי זה בלוח השנה שלנו?
בהמשך מובא הפוסט, קריאה מועילה לכולם!
ברצוננו לספר לכם שבבית מדרשנו יש הרבה הזדמנויות לפעול בהשפעה. יש מי שמלמד, יש מי שמזמין חברים לשיעורים, יש מי שמטפל במערכת הטכנית המביאה את השיעורים לאתר ועוד. כל אחד מחפש את הדרך לתרום מעצמו למפעל זה של הפצת הפנימיות בעולם.
אם גם אתם רוצים לתרום בעזרת הכשרונות בהם ה' חנן אתכם, פנו אלינו. בבית מדרשנו קבוצות עבודה פנימית התומכים אחד בשני ויחד פועלים בהשפעה. בקבוצות יש למידה, יש דרך עבודה מסודרת ויש הרבה אחווה ואהבה. הבעש"ט זצ"ל אמר שנכון שנאהב כולנו את כל עם ישראל, אך כדי להגיע לכך, יש להתאמן בהדרגה, וטוב להתחיל בקבוצות קטנות שזוהי מטרתן.
בנוסף, אנו שמחים להזמינכם לסעודת פסח שני שתתקיים בע"ה ביום ראשון הקרוב בשעה 19.30 בבית מדרשנו.
תזכורת חשובה - שיעור "מודעות שבועית" עובר יום.
שנים רבות שבהם אנו מקיימים שיעור על פרשת השבוע על פי פנימיות התורה. בעבר התקיים שיעור זה בימי שלישי. עקב פניות רבות שהגיעו מכם, ידידים יקרים, אנו מעבירים את השיעור לימי רביעי. אנו מזמינים אתכם להשתתף.
השיעור מועבר על ידי הרב אדם סיני שליט"א והוא פתוח לקהל הרחב. זוהי הזדמנות חד פעמית לשמוע את הרב ולשאול שאלות. כל שיעור עומד בפני עצמו ואין צורך בידע קודם. השבוע, לא יתקיים שיעור עקב מדורת ל"ג בעומר.
פנו מקום בלו"ז שלכם והצטרפו אלינו לשיעור מרתק זה.
זכרו- "מודעות שבועית" – פרשת השבוע על פי הזוהר הקדוש- ימי רביעי בין 19.15-20.30 החל מכ"ד אייר (1.06.16).
לפרטים על :
סעודת פסח שני
מדורת ל"ג בעומר
שיעור "מודעות שבועית"
קבוצות עבודה פנימית
פנו אל קרן- 050-314-1111
אנו מאחלים לכולכם שבת שלום , פסח שני מועיל ול"ג בעומר שמח שבו תוכלו להבעיר בנפשכם את הכמיהה לפנימיות התורה כפי שהביאה לעולם רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל.
|
|
|
|
פסח שני למה ומדוע?
פסח שני נועד לתת אפשרות, למי שאינו נמצא במצב נפשי בו יכול הוא לעשות את העבודה בדרך הישר.
דרך הישר של עבודת האדם, היא לצאת מגלות העבודה הזרה בדרך של מידת החסד. מידה זו מבטאת את חודש ניסן.
אברהם אבינו יצא מהעבודה הזרה ע"י אמונה שלמה בבורא יתברך. אמונת האדם מאפשרת לו להיות קרוב אל ה', ומתוך כך לעשות את העבודה. עבודה זו נעשית מתוך אהבה, השתלבות, השתתפות, התמזגות עם האידיאה וכד'.
אפשרות נוספת
כאשר אין האדם נמצא במצב נפשי זה, שהוא בעל אמונה גדול, ניתנת לו האפשרות לעבוד במידת הגבורה. במידה זו צריך להפעיל כוח חזק של התגברות, שהוא כוח של קו שמאל. התגברות זו גורמת לאדם לחוסר נועם בדרכו, ומכניסה את האדם להתלבטות בדרך העבודה, שהרי בנפשו מונחת המחשבה ש"דרכיה דרכי נועם".
חשיבותו הגדולה של הפסח נובעת מכך שעבודת הפסח הינה יציאה מעבודה זרה. בלא יציאה זו, לא ניתן להתחיל להיות יהודי. כפי שאברהם אבינו הינו אב האמונה, כך, בהיותו מייצג את חג הפסח, מהווה עבודת הפסח את שורש היהדות.
אנו מאמינים בני מאמינים. זוהי הסיבה שאי אפשר לוותר על פסח, ועל כן ניתנה אפשרות נוספת לעבודת הפסח, בשונה מכל המועדים האחרים.
להרגיש רחוק
האפשרות של האדם להרגיש רחוק, היא התקדמות גדולה בעבודת ה'. לא כל אדם מספיק נאור, או מספיק רוצה את האמת, כדי לראות שהוא רחוק. גאוותו של האדם, המבקשת לתלות את אי הצלחתו בגורמים חיצוניים, מסמאת את עיניו של האדם. נקודת האמת של האדם דוחפת אותו לבוא להיטמא, דהיינו לבוא לראות את היותו עובד עבודה זרה.
מספרת לנו הגמרא, שבמצב זה מסייעים לאדם ו"פותחין לו", דהיינו שנותנים לו אפשרות לראות את ריחוקו.
כאשר האדם נמצא במצב נפשי של ריחוק, הרגשותיו מנוגדות לאמת. כדי לסגל לעצמו את הרגשת האמת, מחויב הוא ראשית להתגבר על הרע הקיים בו.
חודש אייר, שהוא קו שמאל, מאפשר את הולדת ההתגברות. מזלו של החודש, שהוא פר, עולה בגימטרייה מנצפ"ך, שהן האותיות הסופיות המסמנות את כוח הגבורה, שע"י שימוש מושכל בה ניתן לעשות מסגרות לעבודת ה'. מסגרות אלו שומרות מפני החיצוניים, המבקשים להפריע לנו בעבודתנו.
פסח של העולם הזה
מציאותנו בעולם הזה דומה יותר לפסח שני מאשר לפסח ראשון. היותנו מקפידים יותר על פסח ראשון, היא מפאת העובדה שאת המועדים אנו מקבלים בצורה של "ממעלה למטה", בדרך השלמות אותה מבקשים אנו להביא אל נפשנו. היות ודרך פסח ראשון הינה שלמה יותר, ע"כ לשם מבקשים אנו להפנות את נפשנו. אך תורתנו הקדושה אינה זונחת אף את הרחוקים והטמאים, ועל כן נתנה לנו גם אפשרות זו.
הבורא חס על כבודו
ראוי לכל יהודי, להיות נוהג בנפשו פסח שני כלפי חבריו. אף אם התרחקו הם או טימאו את הקשר אתו, יאפשר להם התקרבות, אף אם רואה שלכאורה אינם עושים זאת בדרך הישר. הבורא יתברך חס על כבודו בנותנו אפשרות זו, וכי אנחנו, שממילא כבודנו אינו שלנו, יכולים להעז פנינו ולמנוע רצון לקירבה של חברינו? וכן, במבט מצד היותנו אנו חשים רחוקים מאחרים, האם ניקח על עצמנו את עבודת ההתגברות על המקום בו אנו מצויים כדי להתקרב לחברינו, או שמא נתבצר באמירות נבובות כגון, "כזה אני, ואין מה לעשות"?
בטוחני שכל יהודי באשר הוא, יכול לחוש את הנצרכות הרבה והעוצמה האדירה שיש בפסח שני. אם נכוון בסעודת פסח שני הנהוגה אצל החסידים, לכך שאנו ניכנס לעבודת ה' בכל מקרה, וכן לא נוותר על האפשרות שכל יהודי באשר הוא, אף אם נראה הוא כרחוק, יכול להיכנס לעבודת ה', אזי נהיה יהודים אמתיים יותר.
בברכת פסח שני
הרב אדם סיני |
|
|
|
משפט השבוע:
"היגיעה היא אינה תשלום, אלא ייעודה הוא בניית כלים של אהבה"
עמ' 260
|
|
|
|
ציטוט נבחר:
"כפי שלמדנו, מטרת הבריאה היא להטיב לנבראים, אלא שכדי להציל את הנברא מהרגשת לחם בזיון, הנקרא בושה בעת קבלת חינם, הקדים הבורא ברחמיו את עניין היגיעה, לפני קבלת טובו יתברך, זאת על ידי התרחקותו והסתרתו מאתנו, כדי שנוכל להתייגע, ובעזרת יגיעה זו נקבל את כל טובו בהרגשת זכות ולא בהרגשת בושה. שכן מורגש בנו הטבע, שכל המקבל מחברו, נעשה נחות לו ומתבייש בשל היותו מקבל.
יש לציין, שלא כפי שטועים לחשוב, שאנו משלמים לבורא עבור התמורה שאנו מקבלים ובשל כך, אין אנו חשים בושה. אם כך היה הדבר, לא היה זה, כי אם חשבון מסחרי גרידא. וכי יש לנו מספיק לשלם תמורת אור נצחי? וכי שבעים שנה של מצוות או ששת אלפי שנות גלגול די בהם לשלם על אור נצחי? הרי כל מה שנשלם יהיה כאין וכאפס לעומת מה שנקבל ונחזור אם כך, שוב לבושה לכשנקבל את האור. אלא שהיגיעה שלנו נועדה לייצר כלים של אהבה לבורא, ובין אוהבים אין הרגשת בושה בעת הקבלה. היגיעה היא אינה תשלום, אלא ייעודה הוא בניית כלים של אהבה."
עמ' 261
|
|
|
|
טיפ זוגי שבועי על אדני חכמת האמת- מאת הרב אדם סיני
|
|
|
|
מתוך דברי הרב אדם סיני שליט"א:
מה זאת אהבה?
הרבה שירים, הרבה סיפורים, הרבה בלדות נכתבו על נושא האהבה. כל מי שרוצה להצליח במשהו משייך את זה איכשהו לאהבה. אבל לא פלא, מטרת הבריאה היא אהבה. הבורא ברא את הבריאה כדי שנגיע לאהבה, זה המטרה של האדם. גם אם אדם לא רוצה, אם הוא אומר שהוא לא רוצה, גם אז הוא רוצה להגיע לאהבה. אם כן, מה זו אהבה?
אהבה היא כלי משותף ששני צדדים או יותר פועלים בתוכו. האהבה העיקרית היא בנינו לבין הבורא. אהבה ביני לבין הבורא אומרת, שצריך להיות כלי משותף ביני לבין הבורא. הכלי המשותף הזה הוא כמו כלים שלובים. שלכל אחד יש תפקיד באני המשותף הזה. אני משותף, ישות משותפת: ביני לבין הבורא, ביני לבין החבר, ביני לבין אשתי, בין עם.
אם כך, האהבה בנויה משניים, מאור וכלי. צריך להיות כלי שלתוכו מתקבל האור. כאשר יש את ההתלבשות של אור בכלי זה נקרא הרגשה. אנחנו בדרך כלל מדברים על ההתרגשות שבאהבה, על פרפורי הבטן. יש בזה צדק, אבל לא לגמרי. יש בזה צדק כי המפגש של האור עם הכלי יוצר הרגשה, וההרגשה הזאתי היא אהבה, אבל יש אליה וקוץ בה: אם הכלי אינו מוכן לקבל את האור הזה, אז כשמגיע האור , הכלי מתרסק. זאת אומרת, אם אין כלי מוכן אז אחר כך מרגישים התרסקות מוחלטת.
טעו רבים בעולם לחשוב שאהבה זה רק השגת האור של האהבה. אך עיקר האהבה היא לבנות את הכלי של האהבה.
מהו הכלי? האני המשותף.
אם אני רוצה לאהוב את חברי, או איש רוצה לאהוב את בת זוגתו, את אשתו, הם צריכים לבנות כלי משותף.
איך אני אדע מה הכלי המשותף?
אם תיקחו למשל אותיות, לאות אלף יש אישיות משלה. לאות בית יש אישיות משלה. אבל למילה אב, יש ישות חדשה, לא של אלף ולא של בית, אלא ישות משותפת. כשהאלף פועלת בשביל הישות המשותפת, והבית פועלת בשביל הישות המשותפת, רק אז נעשה אב. אם מהאלף והבית, מקבלים את המושג אב, יש אהבה. אם הם לא בונים את האב, וכל אחד מושך רק לכיוון של עצמו, והאלף רוצה להישאר אלף, אז יש התרסקות.
כדוגמה נוספת ניקח את המושג של מים: מים בנויים מ H2O, שני מימנים וחמצן. הם יוצרים בניהם אהבה. מה זה אהבה? אני משותף, ישות משותפת. אבל זה בתנאי, שכל אחד נותן את עצמו לישות המשותפת, ואת כל ההנאות הוא מקבל מהדבר המשותף. כמו בקומוניזם, כל אחד נותן את כל מה שיש לו לא לצד השני, אהבה זה לא שאני נותן את כל כולי לצד השני, וגם לא שהצד השני נותן את כל כולו אלי. אף אחד לא צריך לספק את התאוות והרצונות של הצד השני. צריך לספק רק את האני המשותף.
ובזה הרבה טועים, כי שחושבים שאהבה זה דבר אנוכי, שהמטרה שלי להנות ממנה. והטעות השניה היא מהכיוון השני, שאם אני אתן מעצמי הרבה זאת אומרת שאני אוהב. לא זה נכון ולא זה נכון. אהבה היא לא קו שמאל שהוא רק קבלה, ולא קו ימין שהוא רק השפעה. האהבה היא קו אמצעי- התכונה הסגולית. ולכן, אם רוצים באמת להגיע לאהבה, המטרה היא לבנות כלי משותף, רצון משותף, אישיות משותפת, ישות משותפת. זה מה שייתן את האהבה האמיתית.
|
|
|
|
"מַה תִּצְעַק אֵלָי"
מתוך שיעור של הרב אדם סיני שליט"א על קריעת ים סוף
אֵין אֶפְשָׁרוּת לִבְרֹחַ מֶהָתַפְקִיד בַּחַיִּים, יְשֵׁנָה שְׁלֵמוּת שֵׁישׁ לְהַשִּׂיג.
מצודה פרוסה על כל החיים, וגם ניסיון בריחה לירכתי האניה, לדכאון שבתוך האני לא יועילו. ה' ברחמיו חובל, ורב עם האדם לעוררו לתשובה, לטובתו הוא. התשובה מגיעה כשאדם נאלץ לפגוש את המשמעות בחייו.
דג הוא סוד דאגה, ובים (בחינת המלכות) שזהו חומר גלם שעדיין לא תוקן.
"וַיְמַן ה' דג גדול" – ה' זימן לו דאגה גדולה הנצרכת לו לתיקון בזמן זה, זו הצעקה שעם ישראל נצרך בדאגה ומצוקה לפני ים סוף. בזמן הנכון ה' ברחמיו מזַמֵּן לאדם דאגה גדולה ועיקרית, כדי שלא ילך לאיבוד ודאגות אחרות שוליות יאכלו אותו. אז מתעורר האדם לדבר האמיתי, לחיפוש המשמעות לחיים.
הָרֵם אֶת מַטְּךָ
המטה הוא מה שמטה אותך מדרך השקר, ומראה לך את דרך האמת. מים הם בחינת תענוג, וכאשר תענוג בא להרוג את האדם, המטה יפנה אותו הצידה. אין אפשרות לעבור לגמר תיקון, לחצות את ים סוף, ללא ויתור על התענוג הגדול.
כשלוקחים לאדם את התענוג, היא בחינת "קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם", עדיין יש בו רצון לתענוג. בתוך הים הגדול ישנו תענוג שאינו פוסק. רצון זה יש לייבש, מאחר ואין לאדם כוח להתמודד איתו מעצמו, זו הבחינה של ו"ּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם".
זו תנועה נפשית של גמר תיקון, משיח – תנועה עצומה של וויתור עצמי מוחלט מעל טעם ודעת על כל הדגים – הדאגות הקטנות, ולבוא לדבר הנצחי החדש, לשלמות, לשבת.
ובנימה מעוררת זו, נאחל לכולכם שבת שלום!
ל"ג בעומר שמח!
|
|
|
|
| החברים כותבים: מדוע הבורא נסתר מאיתנו?
|
|
|
|
|
|
|
|
