יום העצמאות - יום הולדת למדינה |
|
|
|
מזל טוב מדינת ישראל, מזל טוב עם ה', השלום והאהבה קוראים בקול שופר הולך וחזק.
פנימיות התורה היא המאפשרת זאת.
ההתחברות העמוקה הנפשית של כל אחד מאתנו לדרך הפנימיות לערכי השלום והאהבה יאפשרו לגלות את הפוטנציאל הטמון בנו כעם.
אנו עם ישראל לא נוותר עד שנוביל את עצמנו ואת העולם כולו לשלום ואהבה בדבקות אמתית בבורא עולם.
באמונה
הרב אדם סיני |
|
|
|
יום העצמאות - יום הולדת למדינה
מאוד משמח ויחד עם זאת ואולי בשל זאת מעלה תהיות שאלות ואתגרים משמחים.
המציאות מתחלקת לטבע ולתיקון הנצרך בטבע זה.
פרעה מאמין בשם "אלהים" המסמן את מידת הדין וכסימן השם "אלהים" עולה בחשבון "הטבע"
שם "הויה" מסמן את מידת הרחמים, את השם המופשט שהוא מעבר לחומר.
"כלים דעגולים" הם הטבע, כלים "דאור חוזר" הוא שילוב של הטבע עם התיקון הנצרך.
אחדות שני השמות היא השלמות הרצויה. כפי השלמות של אחדות זכר ונקבה, של בורא ובריאה, של ימין ושמאל, פנים וחוץ וכל שאר ההפכים המצויים בבריאה.
יום הולדת הוא בחינת טבע האדם, אך מהו תיקונו, מה מאפשר לו את השלמות?
לכל אדם יש יום הולדת אך זהו רק הטבע שניתן לו מלמעלה.
מהו תיקון הטבע?
תשובה – שיוכו לבורא - חיבור הטבע עם מה שמעבר לטבע, עם סיבתו הראשונית. בריאה ללא בורא היא כמו גוף בלי נשמה. מחשבה בסיסית זו היא השורש לכל התיקון. היא הבחירה ב"יתר דבקות", באהבה.
למשל : לראובן יש טבע של מחשבה אנליטית רהוטה, האם ישתמש בזה לבנות פצצות מתוחכמות לאירגוני טרור, אולי יבנה אנרגיה לשימוש האדם לקידום האנושי ואולי יבנה אפליקציה המאפשרת עבודת נפש מסודרת אולי.....
יום הולדת למדינת ישראל !!!
מדינה היא כמו גוף בלי נשמה. למה עלינו לחבר את מדינת ישראל, מהי נשמת האומה. אל לה למדינת ישראל להיות גוף ללא נשמה. שהרי גוף לבדו הוא מוות.
יום ההולדת משול לראש השנה, בו אנו תוקעים בשופר וממליכים את מלכו של עולם על הרצון הפרטי של כל אחד.
מדינה היא דין שחייב לחברו למידת הרחמים, לשם "הויה", לבורא עולם. ללא חיבור זה אין זכות קיום למדינה כל שהיא ובמיוחד למדינת ישראל. אך במקום לדבר מצד השלילה יש לנו לחשוב על ענין זה באופן החיובי.
המחשבה החיובית
ראש השנה נחשב ליום טוב, בו למרות היותו יום הדין צריך להיות בשמחה. זאת בשל האפשרות העצומה שבו להתחבר לבורא עולם.
מדינת ישראל היא הזדמנות גדולה ויום קיומה הוא כיום טוב שחייב לשמוח בו.
האם יכולים אנו לשמוע את קול השופר הקורא לחרותנו? את הקול המחבר את המדינה לבוראה לכוח האינסופי המאפשר את קיומה הערכי, האמתי המחבר לאהבה?
הבה נקבל על עצמנו כעם חופשי במדינתנו, עד כמה שאפשר, להוות ראש חץ לאנושות כולה לשלום ואהבה.
מזל טוב מדינת ישראל, מזל טוב עם ה', השלום והאהבה קוראים בקול שופר הולך וחזק. פנימיות התורה היא המאפשרת זאת. ההתחברות העמוקה הנפשית של כל אחד מאתנו לדרך הפנימיות לערכי השלום והאהבה יאפשרו לגלות את הפוטנציאל הטמון בנו כעם.
אנו עם ישראל לא נוותר עד שנוביל את עצמנו ואת העולם כולו לשלום ואהבה בדבקות אמתית בבורא עולם.
באמונה
הרב אדם סיני |
|
|
|
טיפ זוגי שבועי על אדני חכמת האמת- מאת הרב אדם סיני
|
|
|
|
אהבה הנשואה על גוף, שאינו שליח נאמן של הנשמה, מביאה לרוב הצרות שבבריאה בכלל ובאנושות בפרט.
הגוף מייצג את פרטיות האדם.
אהבה הבנויה על פרטיות של כל אחד מהצדדים, תגרום לכאוס ומשברים מיותרים.
הגוף לא יכול להתחבר עם גוף אחר, הנשמה יכולה.
הפעולות הגופניות המייצגות את רצון הנשמה לחיבור הם הביטוי האמיתי לאהבה.
השגיאה נובעת מכך שברצונות הגופניים אנו חשים את ההשתוקקות, ונדמה לנו שבמקום ההשתוקקות צריך לקבל את ההארה - את התענוג.
חוק : היגיעה במקום אחד והשכר במקום אחר.
היגיעה בגוף והתענוג בנשמה.
אם נתבונן היטב, ונשכיל על פי תורתנו הקדושה, נראה שיש להשתמש בהשתוקקות כחומר גלם. ואת התוצר שהוא היחד - האני המשותף נאדיר כאהבה.
אם כך, מה תפקיד הגוף? |
|
|
|
הרצאת הרב על יום העצמאות:
|
|
|
|
בעל הסולם: מאמר לסיום הזוהר
נביא קצת מדברי בעל הסולם על המדינה לכבוד יום העצמאות:
|
|
|
|
ציטוט נבחר:
ומכאן הוכחה ברורה שכבר הגיע דורנו זה לימות המשיח, כי עינינו הרואות שכל הביאורים על ספר הזהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזהר, וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזהר עצמו. ובדורנו זה זכינו לפירוש " הסולם" שהוא ביאור מלא על כל דברי הזהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'.
ויש לדעת שענינים רוחניים אינם כענינים גשמיים שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. כי תחילה ניתן הדבר מהשי"ת למקבל, ובנתינה זו נותן לו רק הזדמנות לקבל, אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי, אז זוכה לקבל הדבר, באופן שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש שהדור הזה כבר הגיע להכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וכו', הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד, אבל לבחינת קבלה ודאי לא הגענו עוד, עד שנטהר ונתקדש ונלמד ונתיגע בשיעור הרצוי יגיע זמן הקבלה ויקויים בנו הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'.
ונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זה בזה, והמופת הוא שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה יש לו המשכה לארץ ישראל, ולפיכך לא הובטח לנו ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.
ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד. כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים, והמופת הוא שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה כמו שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם. הרי שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו, ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.
היוצא מדברינו, שדורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזהר שהוא תחילת קיום הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'. ולא ילמדו עוד וגו'. כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב"ה, אבל אנו לידינו עוד לא קבלנו כלום, אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו, ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: " שלימות ההשגה" ו" הגאולה השלימה". |
|
|
|
|
|
|
|
