ה-AMOC נחשב לאחת ממערכות המפנה האקלימיות (tipping element), שמעל סף התחממות מסוים עוברות שינוי פתאומי ובלתי הפיך שיש לו השפעה מהותית ונרחבת על כדור הארץ.
האטה של זרם ה-AMOC עד כדי עצירתו מתרחשת כאשר מי הים באזור האוקיינוס האטלנטי הצפוני מדוללים במים מתוקים, שמקורם בהפשרת הקרחונים ובעלייה בכמות הגשם ובספיקת הנהרות באזור. התנגשות בין המים המדוללים ובין מים חמימים שצפיפותם נמוכה הזורמים מקו המשווה עלולה הלכה למעשה למוטט את ה-AMOC. מחקרים גאולוגיים מראים כי תהליך דומה התרחש לפני 12 אלף שנים, בזמן היציאה מתקופת הקרח האחרונה, וכן בעידן הבין-קרחוני הקודם, לפני 130 אלף שנים לערך, כשהטמפרטורה בכדור הארץ הייתה גבוהה רק במקצת מהיום.
המחקר החדש מצטרף לכמה מחקרים שראו אור בשנה האחרונה ומאשרים את החשש כי זרם ה-AMOC רגיש לעליית הטמפרטורה יותר משחשבנו בעבר, ולמעשה כבר נע לעבר התמוטטות עתידית. השאלה הגדולה היא מתי זה יקרה. המחקרים האחרונים מתריעים כי ההתמוטטות הזאת עלולה להתרחש כבר במאה הנוכחית, וייתכן שאף בעשורים הקרובים – מועד מוקדם בהרבה מהתחזיות שהיו לנו עד כה, שהעריכו כי ההתמוטטות ה-AMOC היא תהליך איטי שיתרחש רק ברמות התחממות גבוהות יותר. כלומר, נראה כי ה-AMOC פחות יציב משהערכנו – ואלו חדשות רעות.
ההשפעות של התמוטטות ה-AMOC עלולות להיות מרחיקות לכת: נוסף על פגיעה בשרשרת המזון הימית ובזרמי הים, מעריכים שתוביל לחורפים קפואים בבריטניה ובסקנדינביה, שבהם הטמפרטורות יצנחו ב-10 עד 30 מעלות צלזיוס בהשוואה לחורפים היום, טמפרטורה כזאת תמוטט את החקלאות באזור. כלומר, העולם מתחמם, אך צפונה של אירופה מתקרר.
ואולם, בעוד הסקנדינבים והאנגלים יקפאו, ההודים, האפריקנים והאינדונזים עלולים לסבול מבצורות קשות: התמוטטות ה-AMOC צפויה לערער את עוצמתם ואת תדירותם של המונסונים ברצועת הגשם הטרופית ולצמצם את תפרוסת הגשם בדרום-מזרח אסיה, במערב אפריקה ובדרום אמריקה וכך לפגוע במיליארדים רבים שתלויים בגשמים למחייתם. יותר מכך, התמוטטות ה-AMOC עלולה להיות קוביית הדומינו הראשונה שנופלת, המניעה מעגל משוב אכזרי שיכול להאיץ את חצייתן של נקודות מפנה נוספות, כגון המסת הקרחונים בקטבים וקריסת יערות האמזונס.
כל הפעמונים מצלצלים. אך החדשות הטובות הן שהתהליך עדיין הפיך ואפשר להאט אותו במידה ניכרת אם נפחית את פליטות גזי החממה באופן מיידי. נותר לנו עדיין חלון זמן להניע פעולות נחרצות לבלימת שינויי האקלים וכך למנוע את חצייתן של נקודות מפנה אקלימיות, המסכנות את המשך השגשוג שלנו בכדור הארץ.
ד"ר אבנר גרוס, ראש המעבדה לחקר שינויי אקלים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.
