לאחרונה פרסם רשם מאגרי המידע הנחיה חדשה בדבר הצבה ושימוש במצלמות מעקב במקום העבודה ובמסגרת יחסי עבודה, המציגה את השיקולים שמעביד נדרש לשקול בהקשר זה. הנחיה זו משלימה את ההנחיה הכללית שפורסמה על ידי רשם מאגרי המידע בשנת 2012 בדבר שימוש במצלמות מעקב במרחב הציבורי.
בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת איסקוב, עמדתו של הרשם היא שלעובד מוקנית זכות לפרטיות במקום העבודה, וזכויותיו הקנייניות של מעביד במקום העבודה ובציוד בו העובד משתמש אינן מפקיעות זכות זו.
מאחר ומצלמות מעקב מתעדות את התנהלות העובדים במקום העבודה, ובמסגרת זו העובדים מוסרים (לעיתים בעל כורחם) מידע אישי אודותיהם למעביד, קבע הרשם קווים מנחים שמעבידים נדרשים לשקול בטרם ההחלטה על הצבת מצלמות מעקב במקום העבודה, שעיקריהם מובאים להלן:
- ההחלטה להציב מצלמות מעקב במקום העבודה תהא כפופה לדרישות של סבירות, תום לב, הגינות ומידתיות, גם אם הצבת המצלמות מחויבת על פי חוק או נדרשת על ידי רשות מוסמכת.
- במסגרת השיקולים שיילקחו בחשבון טרם התקנת המצלמת יבחן המעביד האם ישנו אמצעי מעקב אחר שפגיעתו בפרטיות העובדים פחותה; את מיקום הצבת המצלמות ואת כמותן; את שטח וזמן הצילום; את רזולוציית הצילום ואת משך שמירת הנתונים.
- הצבת המצלמות והשימוש במידע המצוי בהן יוגבל למטרות לגיטימיות וספציפיות, החיוניות למקום העבודה ועולות בקנה אחד עם תכליתו העסקית של המעביד. מטרות אלה יובאו לידיעת העובדים באופן ברור והולם.
- המעביד יגבש מדיניות ברורה, אשר תעודכן מעת לעת, לגבי היקף ואופן השימוש במצלמות, אשר ככל שניתן תיקבע לאחר היוועצות עם העובדים, ותוצג לידיעתם.
- חל איסור לעשות שימוש במצלמות ו/או בצילומים למטרות החורגות מהמטרות שהוגדרו, אלא אם שימוש חורג זה נדרש מכח הדין או דרישה של רשות מוסמכת. בהקשר זה יש לציין כי שימוש במידע שלא למטרה שלשמה נמסר מהווה ממילא עבירה על חוק הגנת הפרטיות, שבצידה סנקציות פליליות, מנהליות ואזרחיות.
- באזורים בהם קיימת לעובד הזכות למרחב פרטי חל איסור להתקין מצלמות סתר או לצלם עובד ללא ידיעתו, גם אם מטרות ההתקנה והצילום לגיטימיות. הרשם אף מדגיש שלאור פערי הכוחות המובנים בין מעביד לעובד, מעביד אינו רשאי לקבל מעובד "הסכמה עקרונית" לביצוע צילומי סתר. עוד מציין הרשם כי התקנת מצלמות סמויות ללא ידיעת העובד עשויה להוות עבירה פלילית, וככל שהמצלמות אלה כוללות גם הקלטת קול – האמור עשוי להוות האזנת סתר, שהינה עבירה פלילית חמורה.
- להבדיל מהתקנת מצלמות סתר במקום עבודה למטרות לגיטימיות כלפי הציבור הרחב, הרי שכלפי עובדים – הכלל הוא כי אין להתקין מצלמות סתר, לא בשטחים הציבוריים במקום העבודה, ולא במתחם הפרטי שאינו פתוח לקהל הרחב. הרשם מציין כי במסגרת יחסי העבודה, צילום סתר הוא חריג יוצא דופן ויתאפשר בנסיבות קיצוניות בלבד, תוך נקיטת משנה זהירות (ובמצבים מסוימים לאחר יידוע העובדים ושקילת עמדתם). הרשם מציע כי החלטה על צילומי סתר תתקבל על ידי גורמים בכירים ולאחר קבלת ייעוץ משפטי.
- החלטה על מיקום הצבת המצלמות תושפע מקיומה של ציפייה סבירה של העובד לפרטיות באזורים שונים במקום העבודה. כך, במקומות בהם קיימת ציפייה גבוהה לפרטיות (כדוגמת חדרי שירותים, מלתחות) – צילום מהווה פגיעה חמורה בפרטיות, וקשה למצוא אינטרס עסקי שיצדיק אותו; במשרד/בעמדת עבודה אישית בה מבוצעת עבודה משרדית רגילה, כמו גם באזורי מנוחה (מטבחון, חדר אוכל) – הציפיה לפרטיות גבוהה, אך ניתן יהיה להצדיק התקנת מצלמות במצבים חריגים, ובחלק מהמקרים בכפוף לחובת יידוע וקבלת הסכמה מצד העובד. במקומות כדוגמת מסדרונות, מבואות ואזורים משותפים – ניתן לעשות שימוש במצלמות למטרה לגיטימית, ובאופן מידתי וסביר, תוך יידוע העובדים.
הרשם מדגיש כי שימוש מופרז בטכנולוגיות מעקב אשר פוגע באופן לא מידתי בפרטיותו של עובד עשוי לחשוף את המעביד לסנקציות פליליות, מנהליות ואזרחיות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, ובמצבים מסוימים אף להקנות לעובד את הזכות לקבל פיצויים גם אם התפטר.
הפניות:
נוסח ההנחיה כפי שפורסם באתר הרשות להגנת הפרטיות: https://www.gov.il/he/Departments/policies/workplace_camera
ע"ע 90/08 איסקוב נ' מדינית ישראל – הממונה על חוק עבודה נשים (פורסם בנבו, 8.2.2011).
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981.
|
|
|
