במרוצת השנים, ובזיקה לשינויים חברתיים ותרבותיים שונים, הולכת ומסתמנת מגמה של הארכת גיל התלות של ילדים בהוריהם. כך, בדור המוגדר כדור ה-Y, מקובלת תמיכה כלכלית של הורים במהלך לימודיהם האקדמיים של ילדיהם ולעתים, שהופכות להיות שכיחות יותר ויותר, גם בשעה שהילדים הבגירים רוכשים ומחזיקים במקצועות שפרנסתם בצידם ואף כאשר הם מקימים תאים משפחתיים עצמאיים.
יש להניח כי מגמה זו היא שהצמיחה גם את הדיון המקיף ואף את ההלכה שנקבעה לאחרונה (יוני 2017) על ידי בית המשפט העליון בעניין פלוני, בו נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את טענתם של שני ילדיו הבגירים של מנוח: בתו בת ה-38, פסיכולוגית במקצועה, נשואה ואם לשלושה, ובנו, בן ה-30, מהנדס במקצועו, נשוי ואב לשתיים. ערכאת המחוזי פסקה כי הם זכאים לפיצויים כתלויים נוכח התמיכה הכלכלית המוכחת שסיפק להם המנוח בפועל בחייו, אשר לטענתם הייתה נמשכת אלמלא התאונה שקיפדה את חייו.
הערעור הביא לפתחו של בית המשפט העליון שאלה שטרם הוכרעה בו: האם ילדים בגירים, אשר מסוגלים להתפרנס באופן עצמאי, גם אם במובן התיאורטי בלבד, עשויים להיחשב "תלויים" באדם שנפטר, לצורך הגשת תביעה מכוח סעיף 78 לפקודת הנזיקין המדבר על זכותם של תלויים לפיצויים. סעיף זה קובע: "גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה – יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה".
לשם מתן מענה לשאלה זו סקר כב' השופט עמית בהרחבה את גישת הפסיקה והתייחסותה לשאלת היקף התלויים והזכאים לפיצוי, בעודו מבחין בין שלוש גישות: ראשונה היא הגישה המצמצמת, על פיה "תלוי" הוא מי שנעדר את היכולת לפרנס את עצמו עצמאית וכל קיומו היה תלוי בהורה המנוח. שנייה היא הגישה המרחיבה, על פיה כל תמיכה של הורה בילדיו, אשר הלכה לאבדון בעת המוות, מקימה עילת תביעה ל"תלויים". שלישית היא גישת הביניים, על פיה המונח "תלוי" רחב דיו לכלול גם ילד בעל יכולת תיאורטית לפרנס את עצמו עצמאית, אך שהוא סמוך על שולחן הוריו והם עודם מספקים לו את כל צרכי מחייתו.
לשיטתו של כב' השופט עמית יש לנקוט בגישת האמצע ולהכיר בילד כ"תלוי" רק במקרים בהם ניתן לקבוע כי הוא תלוי ממשית בהוריו, קרי נסמך על שולחנם דה פקטו ונטול יכולת להתפרנס כאדם בוגר, אך בכפוף לחריגים. נקבע כי בראש הפרמטרים הרלוונטיים לבחינת תלותו של הילד יש להתייחס לגילו: ילד עד גיל 18 ייחשב תלוי לחלוטין בהוריו, בתקופת השירות הצבאי התלות פוחתת ולאחר מכן לא ייחשב עוד הילד לתלוי בהוריו. עם זאת, במקרים מתאימים אך חריגים ניתן יהיה לפסוק פיצוי בגין אבדן תמיכה גם לילד בתקופת לימודיו האקדמיים ואף מעבר לכך, תוך שפרמטרים כגון היעדר יכולת ההשתכרות, היעדר רכישת מקצוע או אי קיומו של תא משפחתי עצמאי יטו את הכף לקביעת הבגיר כתלוי על אף חצותו את גיל 18 ואף גילאים מאוחרים יותר.
בדבריו אלה קיבע כב' השופט עמית את גישת הביניים כדרך המלך: ילד בוגר שרכש מקצוע והקים תא משפחתי משלו, קרי שהוא עצמאי בפועל ואף בכוח, לא ייחשב תלוי בהוריו גם אם הוא זוכה לסיוע כלכלי תדיר מצדם וגם אם הוא מתקשה "לגמור את החודש" ללא תמיכתם. הבחירה בגישה זו, שאינה מכירה בכל ילד כזכאי להיחשב "תלוי" ולפיכך זכאי לפיצוי בגין כל הפסד של תמיכה מהוריו, נעשתה בשים לב לשיקולי המדיניות שאינם יכולים להרחיב את גבולותיהם של תביעות התלויים עד בלי די.
כב' השופט סולברג הצטרף לפסק דינו של השופט עמית אך ניסח מבחן שונה במידת מה. לדידו, נכון לאפשר גם לילדים בוגרים לחסות תחת הגדרת התלויים אם יוכיחו כי פרנסתם – כולה או עיקרה – מסופקת על ידי הוריהם. כב' השופט דנציגר הצטרף למסקנות של השופט עמית וסבר כי מדובר במקרה מובהק בו אין מקום לראות בילדיו של המנוח כתלויים.
מאחר שבנסיבות העניין המערערים היו בגירים, בעלי מקצוע העובדים ומשתכרים למחייתם שאף הקימו תאים משפחתיים עצמאיים, הרי שנקבע כי אינם תלוייו של המנוח לצורך סעיף 78 לפקודה וערעורם נדחה.
הפניות: ע"א 8961/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה (פורסם בנבו, 14.6.2017).
