כב' השופט רון סוקול בת"ח 7961-07-15 קבע כי הסגר הימי על עזה עומד בדרישות הטכניות להטלתו. בית המשפט לימאות ציין כי מדינת ישראל מקיימת את חובותיה ההומניטאריות על פי דיני המלחמה בים וכי מצב האוכלוסייה בעזה לא מצדיק הכרזה על ביטול הסגר הימי.
בית המשפט לימאות נדרש להכריע בבקשת המדינה להחרמת הספינה Marianne בהתאם לחוק המלקוח הימי משנת 1864 (The Naval Prize Act 1864). הספינה הגיעה לישראל כשעל סיפונה פעילים פוליטיים וציוד הומניטארי, ויעדה נמל העיר עזה. חיל הים ביקש ממנה לשנות את נתיבה ולהימנע להיכנס לתחום הסגר הימי שסביב רצועת עזה. משלא נענתה לדרישת חיל הים, עלו לוחמי חיל הים על הספינה והיא הובלה אל נמל אשדוד. בנמל אשדוד הורדו צוותה, נוסעיה ומטענה, אנשי הצוות נעצרו לתשאול ולאחר מכן שוחררו והוצאו מישראל. המטען שהיה על גבי הספינה נבדק והועבר לרצועת עזה. כמה ימים לאחר מכן, הוגשה לבית המשפט בקשה על ידי מדינת ישראל להחרמת הספינה.
הבקשה למתן צו להחרמת הספינה "אסטל" הייתה הבקשה הראשונה, מאז ומעולם, שהוגשה לבית משפט בישראל למתן צו להחרמת ספינה לפי חוק המלקוח הימי. שם דחה בית המשפט לימאות את בקשת המדינה מחמת שיהוי, בשל הזמן הרב שחלף ממועד מעצר הספינה ועד להגשת הבקשה להחרמת הספינה, וקבע כי על המדינה להשיב את הספינה לבעליה. על החלטה זו הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7307/14) וביום 7.8.16 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון שדחה את ערעור המדינה וקבע כי "יש להביא אנייה שנתפסה בפני בית משפט למלקוח באופן מידי ותוך ימים או שבועות ספורים". בעוד התקיימו הדיונים בבית המשפט בעניינה של הספינה "אסטל", החלו פעילים פוליטיים נוספים לארגן את הפלגתה של הספינה Marianne לרצועת עזה. בעניין הספינה "אסטל" נידונו רק שאלת תוקפו של חוק המלקוח הימי, סמכותו של בית המשפט לימאות ועמידה בתנאים המקדמיים. השאלות בדבר חוקיותו של הסגר הימי על רצועת עזה לפי כללי המשפט הבינלאומי לא נידונו אז ולכן ההכרעה בתיק זה היא ראשונה ותקדימית מסוגה.
הפעם הזדרזה המדינה והגישה מיד בסמוך למעצרה של הספינה הודעה לבית המשפט לימאות כי בכוונתה לבקש את החרמתה של הספינה. כמה ימים לאחר מכן הגישה את הבקשה להחרמתה של הספינה Marianne. משכך גם נקבע כי לא נפל כל פגם טכני בהגשת הבקשה. בבקשה נטען כי הספינה, צוותה ונוסעיה ביקשו להפר את הסגר הימי על רצועת עזה ונכנסו לתחום הסגר, למרות שידעו על קיומו של הסגר הימי, ומשכך מתקיימת העילה להחרמת הספינה לפי חוק המלקוח הימי. המשיבים טענו כי לא קמה עילה להחרמת הספינה מאחר והסגר הימי שהוכרז על רצועת עזה אינו חוקי ואינו מידתי; הסגר אינו עומד בדרישות הטכניות להטלת סגר ימי על פי כללי המשפט הבינלאומי; הסגר הימי אינו מידתי ופוגע באוכלוסייה ברצועת עזה מעבר לנדרש.
בית המשפט לימאות בחן את התנאים המקובלים על פי כללי המשפט הבינלאומי כתנאים לתוקפו של סגר ימי המוטל על ידי צד לעימות, התנאים הפורמליים והתנאים המהותיים. ארבעה תנאים טכניים לתקפותו של סגר ימי: הכרזה פומבית על הטלת הסגר שכוללת את מועד תחילתו של הסגר, את גבולותיו ואת הזמן שיינתן לספינות ניטרליות לעזוב את אזור הסגר; אפקטיביות הסגר באופן שבו תהיה נוכחות של כוחות מטעם המדינה המטילה את הסגר באזור שבו הוטל הסגר לשם אכיפתו; שוויון ואי הפליה באכיפת הסגר הימי כלפי כלי שיט של כל המדינות; מעבר וגישה לנמלי וחופי מדינות ניטרליות. בנוסף תקינות הסגר נבחנת גם לאור החובות המוטלות להבטחת תנאים הומניטאריים נאותים לצד שעליו הוטל הסגר הימי.
בית המשפט בחן את חוקיות הסגר הימי שהוכרז על ידי מדינת ישראל על רצועת עזה על פי דיני הלחימה בים, וקבע כי נתקיימו התנאים הטכניים לתוקפו של הסגר הימי וכן שלא הוכח כי מדינת ישראל מפרה את חובותיה ההומניטאריות כלפי תושבי רצועת עזה כנדרש על פי דיני הלחימה בים. בית המשפט ציין כי מדינת ישראל מאפשרת הכנסת סחורות, מזון, ציוד רפואי וציוד הומניטארי לרצועה דרך המעברים היבשתיים לקיום תושבי הרצועה ולכן אין כל מניעה להעביר ציוד באופן זה. בית המשפט דחה את טענת המשיבים לפיה הסגר הימי על רצועת עזה אינו מידתי וציין כי למרות שהטלת הסגר הימי על רצועת עזה פוגעת בכלכלה ומקשה על הסחר הכלכלי של הרצועה, המדובר בהכבדה חלקית מאחר וישנן דרכים נוספות לתושבי הרצועה לסחר בינלאומי ולכן הפגיעה הכלכלית הנובעת מהסגר הימי אינה חורגת מדרישת המידתיות. בית המשפט דחה גם את הטענה לפיה הסגר הימי על רצועת עזה מהווה "ענישה קולקטיבית" אסורה וציין כי הטלת הסגר הימי נועדה להשגת יעדים צבאיים ואינה בגדר "ענישה" של התושבים, וכי לצד ההכרזה על הסגר הימי מתאפשרת הכנסת ציוד הומניטארי ומזון לתושבי הרצועה.
לבסוף, קבע בית המשפט כי הספינה Marianne הגיעה לישראל מתוך כוונה להפר את הסגר, כי בעליה ידעו על כוונתה זו וידעו שמדינת ישראל אוכפת את הסגר וכי אם יפעלו להפרתו תוגש בקשה להחרמת הספינה. עוד נקבע כי גם כי מאחר שתכלית הפלגת הספינה הייתה להפגין ולמחות על הסגר, קמה עילה להחרמתה. השופט סוקול חזר על קריאתו מפסק הדין בעניין האניה אסטל [ראו ניוזלטרים קודמים בעניין זה כאן וכאן], בה ביקש את המחוקק להסדיר בחוק ישראלי מודרני את עילות התפיסה וההחרמה של ספינות ניטראליות ולקבוע הוראות ברורות ומפורשות התואמות את החקיקה במאה ה- 21 להליכי ההחרמה. עוד הוסיף כי ראוי גם שהמחוקק יבחן את המדריכים העוסקים בדיני הלחימה בים המוכרים במשפט הבינלאומי, ויעגן במדריך מתאים את הכללים החלים על דיני הלחימה בים, לרבות דיני המעצר, התפיסה והחרמתן של אניות.
הפניות: ת"ח (בית משפט לימאות חיפה) 7961-07-15 מדינת ישראל נגד האנייה Marianne (20.11.2016) בפני כבוד השופט רון סוקול
|
|
|
