שני פסקי דין שניתנו בחודשים האחרונים בעניין פיניסאר ובעניין קונטירה טכנולוגיות, אינם מבשרים טובות לחברות ישראליות המשמשות מרכזי פיתוח ומחייבות את חברות האם שלהן לפי שיטת ה – Cost +.
בבסיס הדיון עמד סעיף 85א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") שעניינו מחירי העברה (Transfer Pricing). השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט הייתה כיצד יש לחשב את בסיס העלות (Cost) של השירות הניתן על ידי חברה ישראלית המשמשת כמרכז פיתוח ממנו נגזר הסכום המשולם למרכז הפיתוח. יצוין כי עד כה, נמנעו על פי רוב החברות מלהביא בחישוב ה - Cost את ההוצאה הגלומה בהענקת האופציות לעובדיהן.
השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדת פקיד השומה, לפיה יש להביא את ההוצאה הכרוכה בהענקת האופציות לעובדים בחישוב הקוסט וגם על רכיב זה יחושב הפלוס לו זכאי מרכז הפיתוח מחברת האם הזרה.
המשמעות היא הגדלה ניכרת של בסיס העלות בהתחשבנות הבין-חברתית, וככל שמדובר במרכזי פיתוח גדולים המעסיקים מאות ואולי אף אלפי עובדים בישראל, מדובר בהגדלה אדירה של סכומי המס לתשלום.
תוצאת פסקי הדין לעיל חמורה במיוחד עבור חברות שבחרו להקצות אופציות לעובדיהן תחת המסלול ההוני הקבוע בסעיף 102 לפקודה.
חברות שבחרו כאמור, לא זו בלבד שההוצאה אינה מוכרת להן בחישוב ההכנסה החייבת, אלא שלפי פסק הדין האמורים כעת עליהן להביא את ההוצאה הזו בבסיס העלות של השירות המוענק לחברת האם הזרה, דבר שממילא מגדיל את הכנסתן החייבת ואת תשלומי המס החלים עליהן.
תוצאה אפשרית של העולה מפסקי הדין היא כי חברות יבחרו להעניק אופציות לעובדיהן תחת המסלול הפירותי, המתיר – בניגוד למסלול ההוני – להזדכות על ההוצאה לצורך חישוב ההכנסה החייבת.
פסקי הדין אינם מבארים באיזו שנה תיזקף ההכנסה וכיצד יש לכמתה. נראה, אם כן, שהמילה האחרונה טרם נאמרה בנושא.
הפניות: ע"מ (מחוזי ת"א) 1300/09 פיניסאר ישראל בע"מ נגד פקיד שומה רחובות, דינים מחוזי 2016 (20) 1499 (14/01/2016); ע"מ (מחוזי ת"א) 40433/11/12 קונטירה טכנולוגיות בע"מ נגד פקיד שומה תל אביב 3, דינים מחוזי 2015 (235) 1099 (24/12/2015).
| 
