לאחרונה עבר תיקון לחוק החברות המבטל את השימוש במניות למוכ"ז בישראל. מניה למוכ"ז (למוסר כתב זה), בניגוד למניה על-שם, היא מניה שזהות בעליה אינה ידועה בהכרח לחברה, והחברה אינה עוקבת אחרי זהות בעל המניה במרשם בעלי המניות. החברה מקבלת על עצמה בתקנונה להכיר במי שאוחז כדין בשטר המעיד על בעלותו במניה כזו (שטר מניה), כבעל המניה.
לפי דברי ההסבר, הסחירות של מניות למוכ"ז והעדר המעקב אחר בעליהן מעוררים קשיים באכיפת דיני המיסים ובתחום הלבנת ההון. החשש הוא שמניות כאלה, שניתן להעביר מאדם לאדם בלא צורך בזיהוי בעל המניה ורישומו במרשם בעלי המניות, ישמשו להעלמת הכנסות ולהלבנת הון. זאת, בשל האפשרות להסתיר הון באמצעות החזקה במניה למוכ"ז, ובשל הקושי להתחקות אחר העסקאות הנעשות במניות כאלה. חשש דומה עשוי להתעורר לגבי איגרות חוב וניירות ערך אחרים למוכ"ז.
מסיבות אלה בדיוק ואחרות, האפשרות להנפיק איגרות חוב למוכ"ז בוטלה בארצות הברית עוד בשנת 1982.
על פי הנתונים שהיו בידי רשם החברות בשנת 2013, השימוש במניות למוכ"ז בישראל הוא זניח: אותרו 12 חברות, מהן אחת ציבורית, שהנפיקו מניות למוכ"ז, ורק שש מתוכן היו רשומות כחברות פעילות. לפיכך, לדברי ההסבר, גם אם נתונים אלה אינם מלאים, יש בהם כדי להעיד על ההיקף המצומצם של השימוש במניות למוכ"ז בישראל. עם שימוש כה נדיר במנגנון זה, לא ראה המחוקק הצדקה כלכלית לנהל מנגנון רישום ופיקוח שיאפשר למחזיקי מניות למוכ"ז להישאר בלתי מוכרים לחברות שבמניותיהן הם מחזיקים אך יאפשר זיהוי על ידי הרגולטור, ולכן הוחלט לבטל מוסד זה כליל.
בשולי הדברים יצוין כי ממילא זה שנים אסורה הנפקה של ניירות ערך למוכ"ז לציבור, מכוח סעיף 39 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.
הפניות: חוק החברות (תיקון מס' 28), התשע"ו–2016 (פורסם ברשומות ביום 17.3.2016). תחילתו של חוק זה ששה חודשים מיום פרסומו.
| 
