פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה דן בעניינה של אזרחית ישראל שיצאה עם בעלה ושני ילדיה לעבוד כסמנכ"ל כספים של חברת גולדסטאר שהינה חברת בת של חברת צים, בשנים 2008-2006. העסקת העובדת בהונג קונג נמשכה תקופה קצרה משלוש שנים, אף שהתקופה המינימלית, לשיטת מס הכנסה, הנדרשת כדי לצאת מגדר התושבות הישראלית הינה שלוש שנים, ולאחריהן שבה המשפחה לישראל. חברת צים (ולא חברת הבת), ששילמה את שכרה, המשיכה לנכות משכרה של העובדת מס במקור אותו העבירה לרשויות המס בישראל, דהיינו התייחסה לעובדת כתושב ישראל שיש לו הכנסה מיגיעה אישית שהופקה או נצמחה מחוץ לישראל.
עם שובה לישראל פנתה העובדת למס הכנסה וביקשה החזר המס שנוכה בטענה שכל משך העסקתה בהונג קונג לא נחשבה ל"תושב ישראל" וכן כי העבודה שזיכתה אותה בשכר לא התבצעה בישראל ומכאן שהמס נוכה שלא בצדק. מס הכנסה דחה את הבקשה והוציא לה צו שומה, תוך שהוא מציין כי לגישתו הייתה המערערת תושבת ישראל בשנות המס 2006–2007 וכי לא התקיימו התנאים לניתוק תושבות קבע מישראל. מס הכנסה קבע כי יש לראות במערערת כעובדת ישראלית בחו"ל החייבת במס על הכנסותיה לפי סעיף 67א לפקודה ולכללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב–1982. מכאן הערעור.
ביהמ"ש קיבל את ערעור העובדת. ביהמ"ש קובע כי עם המעבר לשיטת המיסוי הפרסונאלית במסגרת הרפורמה במס הכנסה של שנת 2003 הורחב בסיס המס בישראל כך שהוא יחול על הכנסותיהם של נישומים בעלי זיקה לישראל ללא קשר למקום הפקת ההכנסה.
שאלת המפתח, הינה, אם כן, שאלת תושבותו של הנישום. התושבות הפיסקלית תיקבע, בהתאם לסעיף 1 לפקודה, על פי מקום מרכז החיים של הנישום כפי שזה יילמד מיישום מבחני עזר שפורטו במסגרת ההגדרה – המבחן המהותי. בנוסף, נקבעו שתי חזקות כמותיות המבוססות על ימי השהייה של הנישום במדינת ישראל בשנת המס ובשנים שקדמו לה – החזקות הכמותיות, אשר ניתנות לסתירה הן על ידי הנישום והן על ידי מס הכנסה. בנוסף, משימת איתור התושבות הפיסקלית של הנישום צריכה לקחת בחשבון גם רכיב סובייקטיבי, כלומר מה הייתה כוונת הנישום והיכן הוא עצמו ראה את מרכז חייו.
בית המשפט בחן את החזקות הכמותיות וחרף העובדה שאחת החזקות פעלה לרעתה של העובדת קיבל את הטענה שהיא לא הייתה בחזקת תושב ישראל, וזאת כעולה מניתוח יתר המבחנים המהווים את מבחן מרכז החיים, הוא מבחן התושבות (בית הקבע, מקום מגורי הנישום ומשפחתו, מקום האינטרסים הכלכליים והחברתיים חברות בארגונים וכיוצא בזה). בית המשפט הביא בחשבון גם סממנים סובייקטיביים – דוגמת כוונת בני המשפחה, כפי שזו נלמדת, בין היתר, מהעובדה שהבעל התפטר מעבודתו בישראל לטובת המעבר, וכן כי בית בני הזוג הושכר בשכירויות לתקופות ארוכות (כך שנוטרלה למעשה יכולת החזרה אל הבית), ועוד. לסיכום, בית המשפט קיבל את הערעור והורה לרשות המסים להשיב את המסים שנוכו.
חשיבות פסק הדין חורגת מגבולות המקרה הנידון במסגרתו, ונראה כי ניתן לעשות בו שימוש וללמוד ממנו ביחס לכלל אותם עובדים היוצאים לרילוקיישן לתקופות קצרות יחסית. 

הפניות: ע"מ 19466-01-12 צור נ' פקיד שומה חיפה, השופט סוקול (אוקטובר 2014).


לפרטים נוספים יש לפנות לעורכי הדין הבאים:​

The decision, which was handed down recently by the Haifa District Court, discusses the situation of an Israeli citizen who left Israel with her husband and 2 children to work – during 2006–2008 - as the Financial Vice-President of the Goldstar company (which is a subsidiary of ZIM). The employment of the employee in Hong Kong continued for a period of less than 3 years and afterwards the family returned to Israel. The rule of thumb adopted by the Income Tax Authorities is that the minimum period, for income tax purposes, required in order to fall outside the scope of Israeli resident should be 3 years.  The ZIM company (and not its subsidiary), which paid her salary, continued to deduct income tax at source from the employee's salary and this income tax was transferred to the Israeli Tax Authorities. Thus, ZIM considered the employee as an Israeli resident who has earned income produced or accrued outside Israel.
When the employee returned to Israel, she approached the Income Tax Authorities and requested a reimbursement of the tax which had been deducted.  She claimed that during her employment in Hong Kong she was not considered an 'Israeli resident' and that the work in respect of which she had earned her salary had not been performed in Israel, accordingly, the tax had been wrongly deducted. The Income Tax Authorities rejected her application and issued her with an assessment order, while indicating that under its approach she was an Israeli resident during the tax years 2006–2008 and that the conditions did not exist to cut permanent residence in Israel. The Income Tax Authorities decided that the employee should be regarded as an Israeli employee overseas who is obliged to pay tax on her income according to Section 67A of the Income Tax Ordinance (the "Ordinance") and the Income Tax Rules (Income Earners from Work Outside Israel), 5743 -1987.  The employee appealed this decision.
The court accepted the employee's appeal.  The court found that when the tax system changed to a personal tax assessment, within the income tax reforms in during 2003, the tax basis was broadened in Israel such that it would apply to income of taxpayers assesses who have links with Israel irrespective of where the income is earned.
The key issue is then the question as to the residence of the taxpayer.  The fiscal residence will be determined, in accordance with Section 1 of the Ordinance,  according to the place of the centre of life of the taxpayer as can been learnt from the application of auxiliary checks which appear within the framework of the definition – the substantive test. In addition, two quantitative presumptions were set, based on the number of days the taxpayer is present in the State of Israel in the tax year and in the years preceding it -  these quantitative presumptions can be rebutted by both the taxpayer and the Income Tax Authorities. The task of locating the fiscal residence of the taxpayer must also include a subjective element - in addition to the elements mentioned above – namely, what is the intention of the taxpayer and which location does he or she regard as the centre of his or her life.
The court examined the quantitative presumptions and even though one of the presumptions operated against the employee, it accepted her argument that she was not in the position of an Israeli resident.  This arises from an examination of the remainder of the factors which are taken into account in the centre of life test and of the residency test (permanent home, place where the taxpayer and his or her family live, the place of the economic and social interests, memberships in associations, and the like).  The court also took into account subjective elements – for example, the intention of the members of the family, as learnt – inter alia – from the fact that the husband had resigned from his employment in Israel for the purposes of the move, and that the couple's house had been rented out for long terms (such that it in effect negated the ability to return to the house), etc. In summary, the court accepted the appeal and ordered the Tax Authorities to reimburse the taxes which had been deducted.
The importance of this judgment is that it goes beyond the facts of the specific case before it, and it can be used to help analyze other cases concerning employees who are relocated for relatively short periods.

Reference: Tax Appeal 19466-01-12 Zur –v- The Haifa Tax Assessor, Judge Sokol (October 2014) 
  
 
For further details please contact the following lawyers: