 רקע: חברת אלספק הנדסה בע"מ היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב. החברה עוסקת בשיפור שירותי חשמל. בתחילת שנת 2008 החלה אלספק לפתח מוצר עבור השוק הספרדי, ובחודש נובמבר 2008 פתחה במשא ומתן להסכמי רכישה בשווי של למעלה מ-6 מיליון אירו עם רוכשים פוטנציאלים בספרד. המשא ומתן מצד אלספק נוהל על-ידי בעל השליטה בחברה ומנכ"לה, מר יורם הררי. בחודש מרץ 2009 הגיעה העסקה לשלבים מתקדמים ונקבעה פגישה לצורך חתימה עליה לתאריך 1.4.2009. בעקבות כך, דיווחה החברה ביום 31.3.2009, במסגרת הדו"ח התקופתי לשנת 2008 כי היא מנהלת משא ומתן עם חברות בספרד לאספקת מערכת מתוצרתה, תוך הדגשה כי זו טרם קיבלה את כל האישורים הנדרשים, וכי אין כל ודאות כי המשא ומתן יבשיל לכלל הסכם. ביום 1.4.2009 נחתמו ההסכמים עם חלק מהרוכשים, ויומיים לאחר מכן (3.4.2009) הושלמו החתימות עם יתר הרוכשים. בעקבות מהלך זה פרסמה אלספק ביום 5.4.2009 דו"ח מיידי לפיו נחתמו עם הרוכשים 3 הסכמים לאספקה והרכבה של המערכת.
עוד לפני פרסום הדו"ח המיידי, בתקופה שבין 30.3.2009 ל-2.4.2009 עלה שער המניה של החברה בשיעור חד של כ-49%. לאחר פרסום הדו"ח המיידי, הוסיף ועלה שער המניה של אלספק בשיעור של כ-5.8% משער הבסיס.
אין מחלוקת כי בתקופה שבין יום 25.3.2009 ועד פרסום הדו"ח המיידי ביום 5.4.2009 היה המידע הרלוונטי אודות העסקה – המידע שעניינו ההתקדמות במשא ומתן, ההתכנסות לקראת החתימה, נסיעתו של המנכ"ל לספרד והחתימה על המסמכים – בגדר "מידע פנים", כהגדרתו בסעיף 52א לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. שלושה מעובדי החברה הואשמו והורשעו כי במהלך תקופה זו שבה נחשפו למידע הפנים רכשו מניות בחברה במטרה להפיק רווח – אפרים קדץ, אייל עדן ונחום גרטנר.
בית המשפט המחוזי (כלכלי): בשלב גזירת הדין, הנחה עצמו בית המשפט קמא לאורה של עמדה עקרונית לפיה ראוי להחמיר בעבירות של שימוש במידע פנים, ולהשית בגינה עונשי מאסר בפועל, וזאת בהתאם לגישה הכללית המחמירה לעבירות "צווארון לבן" וחרף העובדה שטרם הושת עונש מאסר בפועל בגין עבירה זו. עם זאת, בסופו של דבר השית בית המשפט קמא מאסר בפועל (של 10 חודשים) רק על קדץ, ואילו על עדן וגרטנר השית עונשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות – לששה חודשים ושלושה חודשים בהתאמה.
הערעורים: בפני בית המשפט העליון ערערה המדינה על קולת עונשו של עדן על מנת שייגזר עליו עונש מאסר משמעותי יותר הכולל מרכיב של מאסר בפועל. בנוסף ערערו גרטנר וקדץ על חומרת העונש שהוטל עליהם.
פסק הדין בבית המשפט העליון: בית המשפט, בפסק דין שניתן מפי כב' השופטת דפנה ברק-ארז, מציין כי העמדה העקרונית שהנחתה אותו במקרה זה היא הגישה המצדדת בקביעת רף ענישה מחמיר בעבירות של שימוש במידע פנים, כדוגמת עבירות כלכליות אחרות, לצד הנכונות להשלים עם העלאה מדורגת של רף הענישה.
העבירה של שימוש במידע פנים נקבעה עוד בשנת 1981, כאשר הוסף לחוק ניירות ערך פרק ח'1, הנושא את הכותרת "הגבלת השימוש במידע פנים" (ראו: חוק ניירות ערך (תיקון מס' 6), התשמ"א-1981). האיסורים הפליליים בנושא קבועים בסעיפים 52ג (איסור על שימוש במידע פנים בידי איש פנים) ו-52ד (איסור על שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים). התכלית העומדת בבסיסם של האיסורים על פעולות של שימוש במידע פנים מתבססת על החשיבות הקריטית של מידע לביצוען של עסקאות בניירות ערך, ובפרט על התמודדות עם העדיפות האינהרנטית של המקורבים לפעילות החברה על פני משקיעים מן השורה.
לא תמיד מדיניות הענישה שננקטה על-ידי המחוקק ובתי המשפט הלמה את חשיבותן של התכליות שבבסיס האיסור. כאשר נחקקה העבירה לראשונה, העונש שבצידה היה עונש מתון – שנת מאסר או קנס בסך 100,000 שקל. אולם, במהלך הזמן חל שינוי ברור במדיניות החקיקתית. בחוק ניירות ערך (תיקון מס' 16), התשנ"ח-1998 הועלה רף הענישה בגין העבירה באופן שמאפשר הטלת מאסר בפועל של חמש שנות מאסר (פי חמש מן הרף המקורי) – תוך השוואתו לעונש המרבי שניתן להטיל בגין עבירה של תרמית בניירות ערך (ראו: סעיף 54 לחוק ניירות ערך). עמדה זו של המחוקק, מעבר לכך שהיא מוצדקת לגופו של עניין, מהווה מסר ברור שאין להתעלם ממנו.
חרף עמדה עקרונית זו, טרם הושת מאסר בפועל על מי שהורשעו בביצוע העבירה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים, אולם בית המשפט מציין כי אסור להיקלע ל"מעגל שוטה" בשל כך, אך יש גם לקחת בחשבון בהקשר זה שיקולים של הדרגתיות בהעלאת רף הענישה.
בית המשפט קובע בסופו של דבר כי ההחמרה של בית משפט קמא עם הנאשמים היתה במקומה ובהתאם למגמה זו, ומסכם באמירה הבאה:
"גם אם ניתן לחוש צער על בעלי הדין שבפנינו, אין מקום להקל עמם יותר מכפי שעשה כן בית המשפט קמא, בייחסו משקל מוצדק לאינטרס החברתי הברור באכיפת הדין בתחום של עבירות כלכליות בשוק ההון. מעצם טיבה של העבירה של שימוש במידע פנים על-ידי איש פנים היא צפויה לאפיין דווקא בעלי משרה "נורמטיביים", אשר התפתו לנצל הזדמנות שנקרתה בדרכם. כמשקל נגד לפיתוי זה בחר המחוקק להעמיד סנקציה עונשית לא קלה, שלה יש לתת ביטוי כחלק מן המאבק בעבריינות שפוגעת באינטרסים פרטיים של משקיעים, ולא פחות חמור – באינטרס הציבורי של המשק הישראלי כולו בשוק הון יעיל ואמין.".
תוצאה: הערעורים נדחים.
הפניות: ע"פ 6020/12 מדינת ישראל נגד אייל עדן (כב' השופטת דפנה ברק-ארז).
לפרטים נוספים יש לפנות לעו"ד יוני פויכטונגר jfeucht@nblaw.com
|
|
Background: Alsapak Engineering Company Ltd is a public company traded on the Tel Aviv Stock Exchange, dealing with improving electricity services. In early 2008 Alsapak began to develop a product for the Spanish market, and in November 2008 started to negotiate purchase agreements worth over 6 million Euro with potential buyers in Spain. Negotiations were conducted on behalf of Alsapak by its controlling shareholder and CEO, Mr. Yoram Harari. In March 2009 negotiations reached an advanced stage and the deal was set for signing for 04/01/2009. Consequently, the company reported on 31.3.2009 as part of the periodic reporting for 2008 that it is negotiating with companies in Spain to supply its production system, while emphasizing that it has not yet received all the necessary approvals, and that there is no certainty that negotiations will mature into an agreement. Agreements were signed on 01.04.2009 with some of the buyers, and two days later (03/04/2009) signatures were completed with the other purchasers. Subsequently, Alsapak issued on 5.4.2009 an immediate report that it has signed three agreements with the purchasers for the supply and installation of the system.
Even before the publication of the report, during the period from 30.3.2009 to 2.4.2009 the company's share price increased sharply by about 49%. Immediately after the report, the share price of Alsapak rose by a rate of about 5.8% by comparison with the then the base rate.
There is no dispute that during the period between 25.3.2009 to the day the immediate report was published on 5.4.2009, the relevant information about the transaction – information concerning progress in the negotiations, the progress made towards the signature, the CEO's trip to Spain and the signing of the documents – was regarded "insider information", as defined in Section 52A of the Securities Act, 1968. Three employees of the company - Ephraim Kadetz, Eyal Eden and Nahum Gertner - were charged and convicted of an offence under Section 52 on the basis of shares they purchased during this period with a view to making profits, while they were exposed to the insider information.
District Court (economic division): At sentencing, the District Court in its ruling was mindful of principle that it should take a stricter approach regarding offenses of insider trading and impose de-facto imprisonment, in accordance with the general approach towards severe violations of "white collar" crimes and despite the fact that imprisonment penalty has yet to be imposed for this offense. However, ultimately the District Court imposed imprisonment (10 months) only on Kadetz, while Eden and Gartner were sentenced to prison to be served by way of community service – six months and three months respectively.
Appeals: the State appealed to the Supreme Court as to the leniency towards Eden, arguing that the sentencing should be more significant and include imprisonment as a component. In addition, Gartner and Kadetz appealed the sentence imposed on them.
The verdict of the Supreme Court: in a ruling handed down by the Honorable Judge Daphne Barak-Erez, the Court notes that the fundamental approach which guided the Court in this case is to set a high level of strict punishment of offenses with respect to use of inside information, as well as other economic crimes, along with the willingness to accept a gradual increase of the level of punishment.
Offense of insider trading was legislated back in 1981, when Chapter VIII 1 was added to the Securities Law, 1968, entitled "Limiting the use of inside information" (see: Securities Law (Amendment No. 6), 1981). Criminal prohibitions on this subject are found in sections 52C (ban on insider trading by an insider) and 52D (prohibition on the use of inside information from an insider). The purpose at underlying the prohibitions against acts of insider trading is based on the critical importance of information to execution of transactions in securities, especially regarding dealing with the inherent advantage those close to the Company's operations have over ordinary investors.
The sentencing policy set by the legislature and the Courts did not always strike the purposes underlying the importance of the ban. When the first offense was enacted, the penalty was a mild punishment – a year in prison or a fine of 100,000 shekels. However, over time there has been a clear shift in legislative policy. The Securities Law (Amendment No. 16), 1998, shifted the penalty for the offense upwards so as to allow the imposition of imprisonment of up to five years in prison (five times the original bar) - while comparing the maximum penalty that can be imposed for the offense of securities fraud (See Section 54 of the Securities Act). This position taken by the legislator, beyond being justified on the merits, is a clear message to be taken on board.
Despite this fundamental position, imprisonment has not yet been imposed on those convicted of committing the offense of insider trading by an insider, but the Court noted it would not get caught in a 'fool's circle' as a result, but would also take into account considerations in this context of gradually raising the threshold of the punishment.
The Court eventually determines that the strict sentencing of the District Court over the defendants was appropriate and in accordance with this current movement, and concludes with the following statement:
"Even if you could feel sorry for the litigants before us, there is no room for further leniency than was given by the District Court which gave justified weight to the clear social interest in the field of law enforcement in economic crimes in the capital market. The very nature of the offense of insider trading by an insider is expected to characterize precisely "normative" officers which were tempted to take the opportunity when they could. As a counterweight to temptation, the legislature chose to provide a sanction with severe penalties, which has to be expressed as part of the fight against crime harming private interests of investors, and not less serious – in the public interest of the whole Israeli economy relying on efficient and reliable capital market. ".
Result: the appeals were rejected.
References: CA 6020/12 State of Israel v. Eyal Eden (Hon. Justice Daphne Barak- Erez).
For further details
please contact: Adv. Yoni Feuchtwanger
jfeucht@nblaw.com
|
