"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי" וכו'.
"אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו" (במד"ר כא, א). רבים תמהו מה היה צורך שהודיענו שנוטל שכרו בדין, וכי יש מי שנוטל שכרו שלא כדין?
הרצב"י זצ"ל הביא מה שהסביר אביו בכתב-יד.
חז"ל אמרו, שהבועל ארמית - קנאין פוגעין בו (סנהדרין פב ע"א), ודווקא קנאין שהם פועלים לשם שמים. וצ"ב, מדוע בכל מיתות בי"ד לא מקפידין שיהיו ההורגים פועלים לשם שמים, אלא נאמר "יד העדים תהיה בו בראשונה", ואין בודקין בציציותיהם של ההורגים. והתירוץ הוא, שהרוגי בי"ד נהרגים אחר גזר-דין, ואז הוא גברא קטילא, שחסר רק הריגתו בעצם, אך חיוב המיתה ברור לכל. משא"כ בועל ארמית, אין עליו חיוב מיתה, וא"כ הריגתו היא בעצם רציחה, ורק קנאין הפועלים לש"ש רשאין להורגו וצדקה תהיה להם, ואילו אדם אחר – אם לא עושה כן לשם שמים, לא רק שלא נחשב לו למצוה אלא עבירת רציחה בידו.
חכמי ישראל חקרו בענין מצוה שלא לשמה, כשמכוין בעשיית המצוה לצורך תועלת עצמו, וגם לש"ש, ואמרו שאין זו משנת חסידים, ומ"מ לא יקופח שכרו.
