א. ברכת התורה
לשאלה מדוע אנו מברכים בכל בוקר ברכות התורה מובאים שני טעמים בראשונים:
הרא"ש במסכת ברכות (א, יג) כתב, ששינה שאדם ישן - גם בצהריים - מהווה הפסק לברכת התורה. כלומר, כשאדם מברך ברכת התורה, כל שלא הסיח דעתו מהתורה הברכה עדיין חלה, שהגמרא בברכות (לה ע"ב) אומרת שאפילו לרבי ישמעאל הסובר שמותר לשלב תורה ועבודה, אמר "הנהג בהן דרך ארץ". והסביר ר' חיים מוולוז'ין שלשון "הנהג בהן דרך ארץ" הכוונה שאף שמותר לאדם לעבוד למחייתו, עיקר מחשבתו כשעוסק במלאכתו צריכה להיות בדברי תורה. לכן לפי הרא"ש גם כשאדם אוכל ועובד אין היסח הדעת מברכת התורה, אבל כשהולך לישון אין לאדם דעת, ולכן לשיטת הרא"ש אפילו על שנת צהריים צריך היה לברך ברכת התורה.
התוס' בברכות (יא ע"ב) מביאים את שיטת ר"ת, שהסיבה שמברכים כל בוקר ברכת התורה, היא משום תקנה שתקנו לברך ברכת התורה מבוקר לבוקר כל כ"ד שעות.
אמנם בדרך כלל היום הולך אחר הלילה, אבל כאן הלילה הולך אחר היום. אפשר להביא מקור לכך על פי הגמרא בעירובין (סה ע"א) שאומרת שרב אחא בר יעקב היה לווה ביום ופורע בלילה. כלומר, הוא היה עובד ביום, אבל כיוון שאנחנו צריכים ללמוד תורה כל היום, הוא היה משלים את הלימוד בלילה. רואים שבלימוד תורה הלילה הוא זמן הפירעון של היום, ולכן הוא הולך אחר היום.
השו"ע באו"ח (מז, יא) בעניין שנת קבע על מיטתו ביום, הזכיר את דעתו של הרא"ש, אבל כתב שנהגו כדעת ר"ת ששינה אינה נחשבת הפסק.
בכל אופן, לכו"ע שינה בלילה על מיטתו נחשבת הפסק, וזהו הטעם שמברכים ברכות התורה בכל בוקר.
| 
