נודע בשערים כי שני משיחים יש להם לישראל: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד והיטיב לבאר את תפקידם הכפול הראי"ה בהספדו המפורסם על הרצל שנאמר בשנת תרס"ד וכך הוא כותב: "כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה.. כך הכין בישראל ביחוד שני אלה הכוחות: הכח המקביל לערך הגוף האנושי השוקק לטובת האומה ומעמדה החומרי.. [משיח בן יוסף] והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה [משיח בן דוד]".
ובמקום אחר מוסיף הרב קוק וכותב: "ציון וירושלים הן זו אצל זו. מאז, מראשית תולדותנו התבלט שם ציון אצל ההבטאה של מלכותנו, כוחנו העולמי.. אמנם ירושלים מבטאת בהבלטתה את המטרה של קדושתנו מצד עצמה". ושם עמד הרב על כך ש'הציונות', שלא לחינם נקראה כך, על אף שאיפותיה לביסוס האומה באופן חומרי אין לה בצורתה הגלויה את הרוח המיוחדת של קדושת ישראל ורבים משלומי אמוני ישראל מתרחקים ממנה, אשר על כן יש להקים תנועה משלימה בשם 'דגל ירושלים'[2]. סוף דבר: מכוון הוא משיח בן יוסף לבחינת ציון ומשיח בן דוד הינו בבחינת ירושלים ומחיבור שניהם עתידה לצמוח גאולתנו.
ביום העצמאות מתגלה בכל עוזה בחינת 'ציון' קימום כוחו החומרי של ישראל והכנת היסודות הארציים לקיומו של עם ישראל נעוצים הם ביום זה בו הוכר ישראל כעם עצמאי הזכאי לבנות ולבסס את חייו הלאומיים.
| 
