"בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהילים קג, כ). במה הכתוב מדבר? והלא כבר נאמר "ברכו ה' כל צבאיו", הא אינו מדבר אלא בתחתונים ...
אמר ר' יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם, אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לשאר ימות השנה? ודין חמיה חקליה ביירה (רואה שדהו ריק), כרמיה בייריה (נוטש את כרמו), ויהיב ארנונה (משלם מיסים), ושתיק – היש לך גבור גדול מזה? (ויק"ר א, א)
רואים שהמעלה הגדולה של שומרי שביעית היא לא הנטישה של השדה והכרם, אלא השתיקה דוקא היא המזכה אותם בתואר "גיבורי כח". מהי אותה מעלה של השתיקה?
נאמר בפרשתינו (ויקרא כה, א):
וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים.
מדוע התורה תולה את הברכה וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי בשאלה "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית"? וכי אם לא ישאלו את השאלה הזאת לא תתקיים הברכה של הקב"ה שלא יחסר כלום לשומרי שביעית?
|