על הפסוק "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים", איתא במדרש רבה (סג, יד):
רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו - זה נותן ריחו וזה חוחו. כך, כל י"ג שנה, שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבית עבודה זרה.
חז"ל המשילו במדרש את יעקב להדס, ואת עשו לעצבונית, שהיו גדלים זה על גבי זה. המדרש רוצה להבליט את הניגוד שהיה בין עשו ובין יעקב כבר בתחילת דרכם, אלא שלא הבחינו בכך רק לאחר י"ג שנים. שניהם הלכו לאותו ביה"ס, שניהם קבלו אותו חינוך, אבל אחר י"ג שנים כל אחד פרש לדרכו - זה לבתי מדרשות וזה לבית עבודה זרה.
הרב הירש בפירושו על התורה מפנה אצבע מאשימה על הכישלון החינוכי של עשו, כלפי יצחק ורבקה ואלו דבריו:
המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה - מובטח לו שאת האחד הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים ויחד אתם תעודת חיים גדולה שהכיר אותה רק באופן חד צדדי ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה. אילו השכילו יצחק ורבקה לכוין את האומץ והכח הרדומים בנפש עשו לעבודת ה', כי אז לא היה עשו גיבור ציד אלא גיבור לפני ה' וחרבו של עשו היתה כורתת ברית עם רוחו של יעקב.
| 
.jpg?dummy=6174)
