הִיא נָבְלָה
אָמְנָם שׁוּב הִיא פּוֹרַחַת
בְּבִתָּהּ מְלוּכַת עוֹלָמִים
הִיא הָלְכָה
אָמְנָם שׁוּב הִיא חוֹזֶרֶת
בִּבְנָה בְּחִיר אַמִיצִים
שָׁקְעָה
אָמְנָם שׁוּב הִיא זוֹרַחַת
בְּנֶכְדָּתָהּ בְּחִירַת הַמְּלָכִים
נִקְבְּרָה
אַךְ תָּשוּב הִיא לִצְמוֹחַ
וְתִנְשׁוֹם אֲוִיר אֶרֶץ חַיִים
פרשת מותה של שרה זכתה לשם המיוחד 'חיי שרה' בשל העובדה כי הפסוק חוזר פעמיים על הביטוי 'חיי שרה':
'ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה'.
הביטוי 'שני חיי שרה' המופיע בסופו של הפסוק נותן את התחושה כי הכתוב מנסה להאחז בחייה של שרה, חיים שראוי כי יהיה להם המשך. אולם פשוט הוא שאין די בחזרה לשונית כדי להעניק משמעות של חיים דווקא למוות. בדברינו להלן ננסה לעמוד על עומק כוונתו של הכתוב החוזר וקורא בשם חייה של שרה עם הסתלקותה.
בתיאור האֵבֶל על שרה נאמר 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה', אלא שה-כ' במילת 'ולבכתה' היא קטנה, כביכול לא בכה אברהם הרבה על אשת נעוריו [עיין בעל הטורים]. והדברים מתמיהים, שהרי אברהם עצמו חי 175 שנים [38 שנים אחרי מותה של שרה] וכיצד לא יתאבל על אשתו האהובה אף אם לא צעירה היתה במותה.
| 
.jpg?dummy=6174)
