כשנודע ליעקב שיוסף בנו הוא המושל בארץ מצרים, הוא חושש לעזוב את ארץ ישראל ולרדת אליו, אך הקב"ה מרגיעו "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו ד). מה פשר הכפילות הזאת? אין ספק, שכפילות זו מציינת שתי פעולות שונות של ה'.
נתבונן תחילה בוויכוח המתנהל בין רבש"ע למשה במעמד הסנה. משה מתנגד לצאת לשליחות, הוא אומר "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג יא), והקב"ה עונה לו "כי אהיה עמך. וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שם שם יב). התשובה אינה ברורה. מה עניין קבלת התורה על הר סיני לשאלתו של משה "מי אנכי כי אלך אל פרעה"?
טענה נוספת הייתה לו למשה "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה' " (שם ד א). מדוע היה סבור משה שבני ישראל לא ישמעו לו, והרי יוסף הקדים ואמר להם "ואלקים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת וגו' '' (בראשית נ כד); ואמרו חז"ל, סימן מסר להם יוסף "כל גואל שיבוא בסימן הזה, 'פקד פקדתי', הם יודעים שהוא גואל אמת" (תנחומא ישן שמות כא). ועוד אמרו, "מסורת היה בימיהם, שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה, גואל אמת הוא" (שמו"ר ג ח). מדוע א"כ חשש משה, הרי שליחותו תואמת את המסורת שבידם?
| 
.jpg?dummy=6174)
