ה"משנה ברורה" בסי' תר"ע פותח את הלכות חנוכה וכותב: "וימים אלו הן הנקראים חנוכה, רוצה לומר: חנו-כה', שביום כה' חנו מאויביהם ומפני שהן ימי שמחה והלל, לכך אסור בהן ההספד והתענית. נוהגין העניים לסבב בחנוכה על הפתחים ויש טעם לזה".
ויש לעיין – מהו הטעם שדווקא בחנוכה נוהגים העניים לסבב על הפתחים?
ובשלמא בפורים – מצוות היום היא "מתנות לאביונים", וכן בפסח נהגו לתת "קמחא דפסחא" לצרכי החג וכיו"ב, אך מהו הענין המיוחד לצדקה בימי החנוכה?
הרמב"ם בהלכות חנוכה (פ"ג ה"א) מתאר את התקופה של נס חנוכה וז"ל: "בבית שני כשמלכו מלכי רשעה גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסק בתורה ומצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החרבן השני".
והפליאה בדברי הרמב"ם נשגבה. הרמב"ם מתאר את הגזירות הרוחניות הקשות שגזרו היוונים על היהודים, ואם כן – מה מקום יש לפגיעה הממונית ברכושם של ישראל "ופשטו ידם בממונם"? ובפרט – שמנוסח התפילה מבואר שעיקר הגזירות של מלכות יוון היו רוחניות "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" ואין שום איזכור של הפגיעה ברכושם של ישראל?
| 
.jpg?cache=1542792126102)
.jpg?dummy=6174)
