עוֹלָם שֶׁל חוּלִין מִשְׁתַּכֵּחַ
נָמוֹג אֶל חֶשְׁכַת הָאֶתְמוֹל
עוֹלָם שֶׁל תּוֹרָה מִתְפַּתֵּחַ
מוֹסִיף קוֹמַת רֹאש אֶל הַחוֹל
מִבִּרְכַת אֲבוֹתָיו הוּא זוֹרֵחַ
לוֹמֵד הַתּוֹרָה הַגָּדוֹל
כבר נשתברו קולמוסים רבים על הקדמת אפרים למנשה בברכתו של יעקב, ומשמעויות רבות ומגוונות על עתידם של שני השבטים הללו נרמזו בפסוקי התורה ונתגלו על ידי רבותינו זכרונם לברכה. ועדיין אנו מבקשים טעם של פשט, מפני מה ראה יעקב אבינו לנכון להקדים את אפרים למנשה ולסמוך על ראשו את יד ימינו, ולא נתקררה דעתו עד שקבע קדימה זו במטבע ברכה של נצח ואמר:
וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:
אפשר שעולמם של הבנים עמד לנגד עיניו של יעקב באותה שעה. אפרים היה רגיל לשמש לפני יעקב אבינו ולקבל ממנו תורה. כך גם פירש רש"י על הפסוק "וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה":
"ויאמר ליוסף" - אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים והגיד לו"
לעומת זאת, מנשה היה ממונה בבית יוסף ומסתבר שלא זזה ידו מיד אביו בכל ענייני הנהגת המדינה. [כך מופיע במספר מדרשים: על הפסוק "ויאמר יוסף לאשר על ביתו" דרשו – זה מנשה, וכך גם על "המליץ בינותם" – זה מנשה].
נמצא אפוא, שאפרים היה רגיל אצל סבו ולמד ממנו תורה, ואילו מנשה היה רגיל אצל אביו ולמד ממנו הנהגת חיי מלכות.
| 
.jpg?dummy=6174)
