מובא בחז''ל (ילקוט שמעוני על פרשה זו) על הפסוק וידבר ה' אל משה וכו' ויקחו אליך פרה אדומה. פרה אלו ישראל שנאמר- ''כי כפרה עוררה סדר ישראל'', אדומה- אלו ישראל שנאמר ''אדמו עצם מפנינים'', תמימה- אלו ישראל שנאמר "יונתי תמתי", אשר אין בה מום- אלו ישראל שנאמר- "כלך יפה רעיתי ומום אין בך", אשר לא עלה עליה עול- זה דורו של ירמיה שלא קבלו עליהם עולו של הקב"ה, ונתתי אותה אל אלעזר הכהן- זה ירמיהו והוציא אותה אל מחוץ למחנה- זה גלות בבל וכו' ".
רבי אליהו לפיאן בספרו "לב אליהו" מקשה לכאורה מדרש זה רוב רובו מדבר בשבח ישראל אולם סופו מקשה עלינו מאוד, מדוע במדרש המתאר את שבח עם ישראל מסיים בגנות עם ישראל? תשובתו היא שיש בכל הדורות ספרי חוקים, דהינו ציווים ואזהרות אולם הם נחלקים לשניים:
א. יש ציווים ואזהרות המלך אל העם, עליהם יש עונשים חמורים וקלים כל עבירה לפי דרגתו.
ב. ציווים ואזהרות הרופא בהנהגות האדם באכילתו ושתייתו בשכבו ובהליכתו וגם בהם יש עונשים חמורים וקלים למי שעובר עליהם.
| 
