בסיומה של ברכת הרב את ריבנו אנו אומרים:
"ארור המן אשר בקש לאבדי, ברוך מרדכי היהודי... ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים וגם חרבונה זכור לטוב".
באמרנו "וגם חרבונה זכור לטוב" אנו זוכרים לטובה את חרבונה, למרות שלפי דברי הגמרא במגילה טז. היה רשע ובאותה עצה עם המן, מכל מקום כיון שברגע האחרון עזב חרבונה את מחנה המן והצטרף למחנה מרדכי, אף שעשה זאת ממניעים אישיים אנו זוכרים אותו לטוב, מפני שעל ידו נסתבבה ישועת ישראל.
נראה שבהלכה זו מתגלה לנו עומק הדרישה ל"הכרת הטוב", גם כאשר ההטבה נעשתה ע"י מי שלא כוון לטובתנו וגם פעל בעבר נגדנו, אנו נדרשים להכרת הטוב כלפיו, ובעז"ה נברר לקמן את גדרה של הכרת הטוב הזו.
|