עם ישראל בארצו עסוק בזמנים אלו במלחמה נגד אויביו ומבקשי רעתו ושומה על תלמידי חכמים ובני תורה לשים אל לבם את התפקיד המיוחד המיועד להם בהיותם נושאי דבר ה' לעמו בדורנו. זאת מלבד התפקיד הכללי של הנשיאה בעולה של המלחמה במערכות הצבא הסדיר וצבא המילואים.
המשימה של אמירת דבר ה' לעם הנתון במלחמה מוטלת בפרשתנו על הכהן משוח המלחמה, ונראה שניתן ללמוד מפרשה זו כמה וכמה יסודות, שמתאימים ונצרכים לתלמידי חכמים המשמשים כמשוחי מלחמה כל אחד ואחד במקומו או ביחידתו.
א. קירבה וענוה- "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם". השורש נ.ג.ש משמעו התקרבות עד כדי חבור ונגיעה וכן הוא באיוב מ"א ח' "אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם" וכן בבראשית כ"ז כ"א "גשה נא ואמשך בני" ובשמות יט', טו'- "אל תגשו אל אשה". יש צורך בקירבה פיסית ורוחנית בין הכהן לעם על מנת שהעם יקבל את דברי הכהן באופן מלא. יתכן שאפשר להוסיף שלכן נקטה התורה בתואר הפשוט "הכהן" ולא הרחיבה שמדובר במשוח מלחמה, דבר שנלמד בדרשה במסכת סוטה (מב'.) (ובגמרא שם בהו"א "יכול כל כהן שירצה" שכן נראה פשט הכתובים). דווקא עכשיו בשעת המלחמה יש צורך בתחושה של שוויון ושותפות ולא בהתנשאות (ויתכן שיש במשמעות הדרשה "מה שוטר שיש ממונה על דבריו אף כהן שיש ממונה על דבריו" ממה שאמרנו).
| 
.jpg?dummy=6174)
