במתניתין ד' ע"א איתא:
"סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה מצילתה פסולה" ע"כ.
ומהכא נפסקה הלכה שצריך גובה הסוכה להיות לכה"פ עשרה טפחים ואי לאו הכי פסולה הסוכה. להלן נעיין מהו שורש הדין הזה עפ"י מקור הדין וההלכות הקשורות ותלויות בו.
מקור הדין
בגמ' ד' ע"ב-ה' ע"ב איתא:
"ושאינה בגובה עשרה טפחים מנלן… ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב 'ונועדתי לך שם ודברתי איתך מעל הכפורת' ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם' [רש"י ד"ה ותניא:"וקרא כתיב דעל כפורת ירד ש"מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא"] ...וממאי דחללה עשרה בר מסככה אימא בהדי סככה, אלא מבית עולמים גמר...(והגמ' ממשיכה בחשבון ארוך עיי"ש) פשו להו עשרה, וכתיב והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת, קרייה רחמנא וסככה למעלה מעשרה (ממשיכה הגמ' ומבארת שכל זה אתי שפיר רק לפי דעת ר"מ דכל אמות במשכן היו בינוניות אך לר' יהודה שסבר שיש חלוק בין אמות דבניין ואמות דכלים לא מסתדר החשבון). [כ"ז הוא לדעת ר"מ אך לדעת ר"י] "שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני". ובהמשך הגמ' ו' ע"ב: "מחיצין הא דאמרן" [ברש"י - "לגובה עשרה"].
יש לנו א"כ אפשרויות למקור הדין: א. ההו"א מארון וכפורת ומהא שלא ירדה שכינה ועיין ירושלמי שנשאר למסקנא. ב. מבית עולמים ומכרובים. ג. הללמ"מ.
| 
