מצינו במדרש תנחומא בריש פרשתינו על הפסוק, "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות" (דברים כו, טו):
זהו שאמר הכתוב: "באו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו" (תהילים צה, ו). והלא כריעה בכלל השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה, ומה ת"ל "נשתחווה ונכרעה נברכה"? אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב, והביכורים עתידים ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום.
דברי המדרש טעונים בירור: וכי מה עניין תפילות אצל ביכורים? מצאנו אמנם ש"תפילות במקום קורבנות תקנום", אך מה העניין המיוחד דווקא בביכורים?
אולי ניתן להסביר את הדברים ע"פ הדרש. הגמ' בברכות אומרת שג' התפילות נתקנו ע"י האבות:
אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר, "וישכם אברהם בבוקר" (בראשית יט, כז).
יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר, "ויצא יצחק לשוח בשדה" (שם כד, סג).
יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר, "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (שם כח, יא).
מהי המשמעות שכל אחד מהאבות תיקן תפילה; על איזו תקנה מדובר כאן? | 
.jpg?dummy=6174)
