האם אפשרות הקיימת לפי תוכנית מתאר ליחידה נוספת על חלקה משותפת, מהווה זכות שבגינה ניתן לעתור לפירוק שיתוף?

זו הייתה השאלה במרכז המחלוקת בין בעלים משותפים בבית מגורים דו משפחתי, הרשום כבית משותף שהובאה לפתחו של ביהמ"ש השלום בת"א. השופטת לימור ביבי,  דחתה את התביעה ופסקה לטובת הנתבעים שיוצגו ע"י עו"ד מרים דונין (שוב), כאשר קבעה כי האפשרות ליחידה שלישית על פי תוכנית המתאר - אינה מהווה זכות שבגינה ניתן לעתור לפירוק השיתוף.
מדובר בהחלטה תקדימית בשאלה שנדונה לראשונה על ידי בית המשפט וצפויה להשפיע על מקרים רבים נוספים באותו עניין. 
הצדדים להליך הינם שכנים ובעלים, כל אחד לפי חלקו, של יחידת דיור בבית מגורים דו משפחתי הרשום כבית משותף. בהתאם לתוכנית המתאר, מותרות לבנייה על החלקה שלוש יחידות דיור. לטענת התובעים, האפשרות לבנות יחידה נוספת על פי תוכנית המתאר, מהווה זכות משותפת לצדדים כבעלים משותפים של החלקה, ומשכך הם פנו אל הנתבעים על מנת לקבל הסכמתם לשימוש בזכות זו ומשאלו סירבו, הגישו את התביעה לפירוק שיתוף.
המחלוקת המרכזית הייתה – האם מקום בו תוכנית המתאר מתירה הקמת יחידת דיור נוספת, על אלו הקיימות במגרש, שהינה זכות משותפת של בעלי המגרש, ניתן לעתור לפירוק שיתוף? 
התובעים ביקשו מביהמ"ש להורות על פירוק השיתוף, לערוך איזון כספי ולמנות שמאי שיעריך את הזכות למימוש יחידה שלישית, על ידי פיצול יחידת התובעים לשתי יחידות ותיקון רישום הבית המשותף בהתאמה.
הנתבעים, באמצעות עו"ד מרים דונין (שוב) התנגדו לתביעה ולעצם הבקשה לפירוק השיתוף וטענו כי בהינתן רישום בית משותף על החלקה, האפשרות ליחידה שלישית אינה מהווה זכות משותפת הניתנת לפירוק.   
בית המשפט ציין בהחלטתו כי "משהוגדרה האפשרות או הזכות כחלק מהרכוש המשותף – ממילא נקבע מפורשות שלא ניתן להורות על פירוק השיתוף בה בהתאם להוראות חוק המקרקעין".
עוד מצא בית המשפט, כי בהינתן רישום הזכויות בבית נשוא התביעה כבית משותף, מהווה האפשרות ליחידה שלישית – ככל שניתן להגדירה כזכות – חלק מהרכוש המשותף וכיוון שכך, סבר בית המשפט כי הדרך להקנייתה למי מהצדדים מותנית בהסכמת הצד האחר, הסכמה שלא ניתן להחליפה בצו כופה של בית המפשט.
בית המשפט הטיל על התובעים הוצאות לטובת הנתבעים בסך 10000 שקל.

(ת"א 45356-09-16) 

ליצירת קשר עם עו"ד מרים דונין שוב: info@doninlaw.co.il