חז"ל ייחסו חשיבות מיוחדת לשירה,ישנו מושג של הודאה יש הלל ויש מושג של שירה,שירה לא ניתנת להאמר תמיד אלא רק בנסיבות מיוחדות.
המדרש (פרשת בשלח כג'-ד') מציין כי עד קריעת ים סוף לא היה מושג של שירה (אע"פ שמסתמא היה הודאה) וז"ל:
"אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (משלי לא, כו): פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקדוש ברוך הוא אלא ישראל, ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל, הוי: פיה פתחה בחכמה, אמר הקדוש ברוך הוא לאלו הייתי מצפה, ואין אז אלא שמחה, שנאמר (תהלים קכו, ב): אז ימלא שחוק פינו"
אין ביקורת על האבות שלא אמרו שירה אלא המדרש רק מציין עובדה כי לא נאמרה שירה עד כה, ומדוע האבות לא אמרו שירה? וכי יעלה על הדעת שיכלו להגיד שירה ולא אמרו?! אלא כנראה שלא יכלו להגיד שירה,מדוע לא אמרו שירה? בשביל לענות על שאלה זו ננסה להבין מהי שירה. | 
.jpg?dummy=6174)
