"בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". (במדבר ח:ב) מצות הדלקת הנרות במנורה הוזכרה כבר בפ' תצוה ובפ' אמור. פרשתנו, עפ"י הסברו של הספורנו, אינה חזרה על האמור, אלא יוצקת תוכן חדש בקני המנורה, ובאה לפרש את מהותה של המצוה.
שבעה קנים למנורה - שלשה מימין ושלשה משמאל ונר אמצעי, והם מייצגים את החלוקה הפנימית שבעם ישראל ואת היחסים שביניהם. השלשה שמימין מורים על העוסקים בחיי עולם, היינו מי "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם". (רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל) ולעומתם, שלשת הנרות השמאליים מורים על העוסקים בחיי שעה, החורשים בשעת חרישה וקוצרים בשעת קצירה. וכל הששה מסוגלים להתקיים יחד, משום שכולם מכוונים אל הנר האמצעי, היינו:
להפיק רצון הא-ל יתברך, באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו, כמו שקבלו עליהם כאשר העיד באומרו, 'ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה', כלומר: בין כולנו נשלים כוונתו. (ל' הספורנו)
| 
.jpg?cache=1527664105217)
.jpg?dummy=6174)
