בפרשתנו מופיע פעמיים נושא "הזכרון" בפעם הראשונה נאמר על האפוד: "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" (שמות כח, יב). ובפעם השניה, כתוב על החושן: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (שמות כח, כט). ונשאלת השאלה מהו אותו זיכרון הנא' באפוד ובחושן?
בפרשת תרומה נאמר: "אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן" (שמות כה, ז). על פס' זה כותב רש"י: "אבני שוהם" שתיים הוצרכו שם לצורך האפוד האמור ב-"ואתה תצוה", "אבני מילואים" - על שם שעושים להם בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא קרויים אבני מילואים – (וזה היה למטרת החושן).
ולכאורה יש להקשות שלוש קושיות. הראשונה, מהו ההבדל בין אבני השוהם לאבני המילואים, גם על אבני השוהם היו כתובים שמות בני ישראל וגם הם היו בתוך גומות האפוד, ומדוע לא נקראו גם הם אבני מילואים? קושיה שניה היא למעשה שאלתו של הרמב"ן, הרי בפרשת תרומה לא מופיע תפקיד הכלים ומה יעשו בהם, ומדוע נקראו אבני המילואים רק על שם העתיד שאמורים למלאות בהם את החושן? קושי נוסף הוא על דברי הרמב"ם בהל' כלי המקדש (פ"ט ה"י) שכותב: "המנתק את החושן מן האפוד לוקה שנאמר: 'וְלֹא יִזַּח הַחשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד'" (שמות כח, כח) . ויש להבין מהי המשמעות של החיבור בין האפוד לחושן עד כדי כך שמי שמנתק את החיבור הזה לוקה? | 
.jpg?dummy=6174)
