רש"י פי': "כשהם עומדים משנתם שחרית, הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות" וכו'. וכך פתח רבי יוסף קארו את ספרו השו"ע או"ח סי' א סעיף א: "יתגבר כארי לעבודת בוראו" וכו'. פתיחה זו מבוססת על דברי הטור שפתח את חלק או"ח במשנה באבות "יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. הנה פירט הטור ד' דברים, והתחיל בעזות הנמר וסיים בגבורת הארי. מדוע נקט אפוא הב"י בשו"ע רק דוגמא אחת מבין הארבעה שהזכיר ר' יהודה בן בבא באחרונה, והיא גבורת הארי?
הרב קוק זצ"ל בספרו 'מצוות ראיה': כ' באו"ח סי' א' ס"א, שהארי, לא זו בלבד שיש בו תכונת הגבורה והוא משתמש בה לעיתים, אלא שתכונה זו קנוייה בנפשו ובטבעו, וחובה על כל יהודי לקנות תכונה זו, כדי שתהיה קנויה בנפשו, שלא רק שיוכל להשתמש בה, אלא "שכל כך תהיה מידת הגבורה קנויה אצלו, עד שתפעל אצלו ממילא, ועכ"פ עיקר ההוראה על הקניין שבנפש, דבאמת ישנן מידות אחרות שהן טובות בשימושן, ומ"מ אין ראוי שיהיו קניין בנפש. אבל מידת הגבורה, למדין אנו מכאן, שראוי לקנותה בתור קניין בתורת קניין בנפש". כלומר, לא רק שתהיה תכונת הגבורה בידו לעת הצורך, אלא שתהיה חלק מתכונות הנפש שלו. ועל כך מורה הלשון "יתגבר כארי", לשון מתפעל, שהתכונה חדורה בקרבו.
| 
.jpg?cache=1530266557727)
.jpg?dummy=6174)
