"ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" (שמות יב', כז'). הפירוש המקובל הוא, שהקב"ה בדרכו להרוג את בכורי מצרים, דילג מעל בתי בני ישראל ולא הרגם. ועל נס ההצלה נקרא החג הזה בשם פסח, ע"ש הפסיחה והדילוג מעל בתי ישראל, שלא שהה בביתם. שאילו היה נכנס לביתם, היתה המכה מתחוללת גם עליהם.
והדבר תמוה מאוד.
א. הרי כל המכות, ובודאי מכת בכורות, לא באו לשחרר את ישראל משעבוד מצרים. איך יתכן שעלינו להודות על כך שלא נפגענו במכת בכורות?
ב. מדוע הדגש הוא על הצד השלילי, שפסח עלינו, ולא על הצד החיובי, שהצילנו מיד המצרים.
ג. "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים" וכי היכן היו בתיהם אם לא במצרים?
ד. "ועברתי בארץ מצרים וכו' " (שמות יב', יב'), ודרשו חז"ל בהגדה אני ולא מלאך, אני ולא שליח. והרי בתורה נאמר: "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף" (שמות יב', כג'), הרי שהיה שליח? | 
.jpg?dummy=6174)
