27 מרץ 2023
לקראת העתיד - We are the people
שלום יקרים,
ימים קשים ומורכבים עוברים על החברה הישראלית!
הפגנות המחאה של אמש, בלילה בין ה-26 ל- 27 במרץ 2023, ביטאו תהליך מתמשך ועמוק של כעס וכאב ויחד עם נכונות לקום ולעשות מעשה. עד כאן! די!
ובעיקר תהליכים אלו חשפו את האנרגיה העצומה והמדהימה שטמונה בנו כבני אדם לקידום ערכים מיטיבים כמו חרות, צדק, שיוויון ואכפתיות.
ובמקביל – הטבע כמינהגו נוהג (אם אנחנו לא מפריעים לו).
חודש ניסן בתחילתו. האביב הגיע ועימו שלל חרציות צהובות וגם פסח, חג החירות – בפתח.
והרי – הסערה שמערערת את חיינו כאן בישראל - עוסקת בדיוק בכך – בחרות. חרות של כל פרט וחרות שלנו כעם – "להיות עם חופשי בארצנו". חרויות אלו עומדות בבסיס היותנו בני ובנות אדם בעלי רצון חופשי ויכולת החלטה. ואנו כפרטים וכאומה עומדים כעת בפני תקופה היסטורית בה אנו נקראים לקבל החלטות לגבי הדרך בה נממש חרויות אלו.
אמנם אנחנו בסוג של התעוררות מעין יציאת מצריים אבל לפנינו עוד חציית ים סוף.
ואיך נעשה זאת בחוכמה ובאהבה ומתוך עוצמה וחוזק וחיבור נקי ומדוייק לאמת שבנו?
בהקשר הזה אני רוצה לכתוב על העתיד הקרוב, על מה קורה בישראל ובעיקר לאן וּלְמה אנו נקראים. |
|
|
|
ישראל עומדת בפני האתגר הגדול ביותר שלה מאז הקמתה. זהו לא רק אתגר פוליטי או ערכי במובן של "העולם הנגלה" אלא גם ובעיקר אתגר רוחני "מהמרחב הנסתר".
ברמת "העולם הנגלה" אפשר להאשים אישים כאלו ואחרים או קבוצות בחברה הישראלית במה שקורה. אבל הנושא המרכזי עמוק הרבה יותר. |
|
|
|
מדינת ישראל הוקמה עם חזון ציוני מלכד ומחבר שכלל גם תפיסה סוציאליסטית ותחושת שליחות כלל עולמית "אור לגויים". אבל מאז חלו שינויים רבים ומדהימים במדינה ובעצם בעולם כולו והנרטיב הציוני השתנה. במקביל עלו בישראל מספר נרטיבֵי–על של משמעות master narratives כמו, פרסונליזציה אישית של הנרטיב הדתי-רוחני, זהות עדתית או לאומית, נרטיב רדיקלי משיחי, הומאניות |
|
|
|
ומימוש עצמי כ "אזרח העולם", ומחויבות לשרות service, בולטות המוות וחיפוש אחר "נצחיות סימבולית" (symbolic immortality). (ראו מצגת מצורפת על חיפוש משמעות בישראל). |
|
|
|
לאף אחד מנרטיבים אלו אין רוב בולט וחזק (80% מהאוכלוסיה) והדרך שבה פעלנו עד כה כעם היתה להתכנס בתוך קבוצת הדומים לנו ל"שבטים" שונים ולייצר מעין הפרדה במקומות המגורים, מערכות החינוך, דפוסי התרבות, מקומות הבילוי המועדפים ועוד. התוצאה היא שלחלק לא מבוטל מהאוכלוסיה אין קשר עם שבטים אחרים ואין שיח עימם. כל זאת כדי להימנע מברור ישיר של המכאובים והתסכולים, הרצונות, והצרכים ובעיקר החזון של החיים הראויים של השבטים השונים מחשש לקונפליקט ואלימות. חלק לא מבוטל מהדוברים לאחרונה כינו היבט זה "רקמה שברירית של החברה".
והנה הגיע אלינו משבר עמוק שטפח על פנינו במלוא עוצמתו הקונפליקטואלית.
ולא לחינם הגיע – אלא מנקודת המבט של ה"היגיון" של "המרחב הנסתר" הוא הגיע כדי לאפשר לנו שינוי טרנספורמטיבי קשה, כואב ומדהים כאחת. |
|
|
|
במקביל להפגנות ולמחאה ולא במקומן - אנו נקראים כעת גם לחיבור ולשיח קשוב, מכבד ויצירתי שיאפשר לנו לקדם חזון וייעוד משותף של העם בישראל. (ראו הבלוג של יצחק אדיג'ס על מדינת ישראל מתוך פרספקטיבה של "העולם הנגלה" בלחיצה על התמונה) |
|
|
|
יש אנשים שסבורים שאם "רק" ישתנו המנהיגים מקבוצה זו או אחרת ישתנה המצב כאילו שמי שקובע הם הפוליטיקאים, או מתווי המדיניות. אבל זה איננו נכון! מבחינת שני המרחבים – הנגלה והנסתר. לנו כעם וכפרטים יש חירות בעולם הנגלה וחירות (רצון חופשי, נשמה, ניצוץ אלוהי) במרחב הנסתר.
מי שקובע – זה אנחנו – העם! We are the people
אנחנו אלו שבוחרים במנהיגים, עבורנו המדינה קיימת, ועל הבסיס של תמיכתנו יושבים מנהיגים וקובעי מדיניות ולא להיפך. הם תלויים בנו ולא אנו תלויים בהם.
אנחנו – העם – הפסקנו להכיר אישית ומקרוב את שאר הקבוצות; הפסקנו לשוחח יחד ובעיקר קשה לנו מאוד להקשיב מהלב. |
|
|
|
במשבר שנוצר באופן כל כך מהיר, עמוק וחסר פשרות ונחווה כתהליך "לא רציונלי" יש התמזגות מדהימה של היגיון העולם הנגלה והיגיון המרחב הנסתר שבמסגרתם אנו נקראים קריאת חרום לתקן את מה שיצרנו. |
|
|
|
ובעיקר וקודם כל -
- אנו נקראים להכיר את האנשים בשבטים השונים במדינת ישראל, כולל הערבים, ולשוחח יחד על מה שמציק לנו ומה שחשוב לנו
- אנו נקראים לעסוק בשאלות היסוד:
♦ מה הם החיים הראויים לחיותם מבחינתנו – מה הם ערכי היסוד שלנו?
♦ מה המשמעות מבחינתנו להיות יהודים ומה המשמעות להיות ישראלים?
♦ איך היינו רוצים לראות את התנהלות המדינה שלנו באופן המייטבי והערכי?
♦ ואיך נשנה אותה כך שתיטיב עם כולנו?
|
|
|
|
1. חוסר הכרות. בגלל ההפרדה וההתכנסות אנחנו כמעט לא מכירים אנשים מה"שבטים האחרים" ולכן אין לנו אפשרות להתדיין איתם ולהכיר אותם. נצטרך עזרה בכך. |
|
|
|
2. חסר מיומנות הקשבה ושיח. אנחנו לא יודעים להקשיב אחת לשני ובעיקר לא בעניינים פוליטיים וערכיים (לבלוג מעולה בנושא זה של יצחק אדיג'ס לחצ.י על התמונה). בלי לימוד כיצד להקשיב הקשבה אמיתית ופתוחה, מהלב ולנסות להבין את נקודת המבט של השני, גם אם איננו מסכימים איתה – פשוט נתפרק כמדינה. |
|
|
|
3. הטייה א' – האחרים חושבים עלינו דברים מאוד רעים. אנחנו נוטים לחשוב שה"אחרים" מזלזים בנו ואף חושבים עלינו דברים רעים במיוחד. אבל, מחקר ענף הראה שאנשים מכל הצדדים נוטים להגזים מאוד בתפיסה זו ובפועל זה איננו כל כך עוצמתי כפי שאנו מניחים. (ראו כתבה בנושא ב"הארץ" בלחיצה על התמונה). |
|
|
|
4. הטייה ב' -אי אפשר להגיע להסכמה. אנחנו גם נוטים לחשוב שאי אפשר להגיע להסכמה כי אנחנו כביכול כל כך שונים במה שאנחנו מאמינים או רוצים ובערכים שלנו. אבל מחקרים בארץ ובעולם מצאו משהו אחר. תפיסה זו היא בדרך כלל מוטית ולמעשה יש בדרך כלל הרבה יותר הסכמה על לא מעט דברים באופן משמעותי יותר ממה ששיערנו.
5. הטייה ג' - האחריות היא של המנהיגים. אנחנו נוטים לתת את האחריות לניהול למנהיגים, אבל בפועל הכוח של העם ורצונותיו חזקים וחשובים לאין שיעור. נצטרך ללמוד לממש את זה ולבנות אופן ניהול אחר של המדינה. |
|
|
|
סיכוי גבוה! שכן, הרבה אנשים בישראל מחפשים הסכמה. הם פשוט, בדרך כלל, לא אלו שצועקים. וגם יש בישראל תשתית קיימת ופעילה של פעילים בתחומים אלו אלא שתשתית זו לא הצליחה להתרומם. אבל כעת - אפשר לבנות עליה. |
|
|
|
תיאורייה מעניינת עם בסיס אמפירי שנקראת פעפוע של חידושים (Diffusion of Innovations) מאוד רלוונטית לעניין זה. התיאוריה שהוצעה על ידי אוורט רוג'רס (Rogers 1962) מנסה להסביר כיצד, מדוע ובאיזה קצב רעיונות וטכנולוגיה חדשים מתפשטים בתרבויות.
ההסבר הוא פשוט. ישנם מספר שלבים של אימוץ חידושים באשר לאמונות ואידאות, |
|
|
|
החל מהמחדשים כ- 3% באוכלוסיה, ואחריהם ה"מאמצים המוקדמים" כ- 13% באוכלוסיה (כאן ככל הנראה אנו עומדים). אחריהם מגיע השלב השלישי של הרוב המוקדם (early majority) - הוא הקריטי ובמסגרתו כ- 34% - מאמצים את החידוש. מכאן ואילך קורה משהו מיוחד. |
|
|
|
בשלב זה - לפי המימצאים יש מצב של TIPPING POINT מעין נקודת מפנה שבה סדרה של שינויים קטנים הופכת משמעותית מספיק כדי לגרום לשינוי גדול וחשוב יותר שקורה כמעט בלי מאמץ.
אינני יודעת אם זה יהיה התהליך בישראל. אבל הכי חשוב – זה תלוי בנו – בעם בישראל.
תהליך זה יכול להצליח! ואז, אולי, אכן נהיה ל"אור לגויים" ולמעשה נהיה אור בעולם.
איך קונקרטית ניתן לעשות זאת? על זה בניוזלטר הבא.
מאחלת חג חרות שמח ומיטיב (ככל שניתן)
באהבה רבה
עפרה
|
|
|
|
|
|
|
|
