כתיבת השיתוף לספר היתה די פשוטה, אני חייבת להודות, כך לפחות חשבתי…
בעלי נקי 25 שנים. בנינו בית, הילדים גדלו, התוכנית חיה ונושמת בתוכי.
אבל מסתבר שאחרי כתיבת השיתוף החלה בי התעוררות, קיבלתי מסר גדול מלמעלה. כשהתבוננתי בשקט במילים, הרגשתי פתאום כאילו חיי חולפים לנגד עיניי. זה באמת שלי? את כל המסע הזה אני עשיתי?
אני כל כך חיה ונושמת את התוכנית, כל כך מרוכזת בעשייה והעברת המסר שאני לא עוצרת להרגיש את השינויים עד הסוף, ואני רוצה להרגיש אותם.
זה מדהים בעיניי שאחרי כל כך הרבה שנים של עבודה אני עדיין משתנה, כל יום, בעלי משתנה, הילדים שלי… אני לא רוצה רק לחיות על אוטומט.
הבנתי שכתיבת השיתוף גרמה לי לשים לב.
לשים לב לשינויים שעדיין קורים, למה שהתקבע אצלי לאורך השנים בתבניות אך הוא כבר לא באמת שם.
שמתי לב שהבן שלי אט אט נפתח מול אבא שלו להגדרה של ׳מכור נקי׳. התרגלתי לכך שזה משהו שגורם לו לבושה, זו כבר לא בהכרח המציאות.
שמתי לב שהיום יש לי אוטומטים ודפוסים שאני רוצה לשנות.
בעיקר שמתי לב…
הקראתי את השיתוף הזה בציון הדרך של בעלי ל-25 שנות נקיון והרגשתי אסירות תודה, על המסע וגם על הפניית תשומת הלב שהכתיבה יצרה אצלי.
תנו לעצמכן את תשומת הלב הראויה.
מגיע לנו :)
| 
