ברוכים הקרואים
קיץ וחם, רבים נוסעים לחו"ל וגם רבים מבטלים נסיעות ומחפשים מקווי מים בתוך ארצנו. הקורונה שוב בחדשות, ויש הרגשה שהיינו בסרט הזה ותיקווה שזה לא יחזור על עצמו. אבל אנחנו כבר שונים ויש גם תהליכים משמעותיים של אחווה, והתעוררות, ועבודה קבוצתית משותפת ומעגלי נשים ואף מעגלי גברים. מאוד מרגש. משהו תוסס ומפעפע..
ואצלי ממשיכה לעלות קריאה לתודעה של התרחבות הלב. והפעם – מאמר על נשיות וגבריות והעולם המשתנה ומזמין חיבור ושילוב בין האיכויות הללו למשהו שעוד איננו יודעים כיצד ייראה. בפוקוס הפעם הגישה של "תיקשורת מקרבת" - יש בה עוצמה רבה לפיתוח והרחבה של תודעת הלב. וגם הזמנה לקורסים שונים שבדרכים מגוונות מקדמות פתיחה של הלב והרחבתו.
יש בוודאי לא מעטים שיקראו ניוזלטר זה וישאלו ומה הקשר לרוחניות? או להתרחבות התודעה? כביכול החשיבות של פיתוח איכויות רגשיות וחברתיות הינה מובנת מאליה, זה חלק מ"העולם הישן". איפה פה החידוש?
באופן מאוד מעניין קטע השיר שהגיע אלי הפעם הינו "כשהלב שותק, הנשמה זועקת". מי שליבה פתוח ורחב ולא שותק או מושתק, פותחת את עצמה גם למרחב הרוחני, בין אם היא מכנה זאת כך או משתמשת במונחים אחרים.
לא במקרה אנו נקראים כיום לחיבור בין יין ליאנג ולמתן מקום מרכזי לאכויות נשיות של הלב. מעניין לראות גם את הסרטון שמציע שה"מכות" של הטבע מטרתן ללמד אותנו להתקרב לאחרים ובמקום שנאה לקדם קרבה, כבוד ואהבה.
והנה חלק מהשיר המקסים הזה ששרה שרית חדד (
אתם מוזמנים גם להאזין לו. )
כשהלב בוכה
מילים:
יוסי גיספן
לחן:
שמואל אלבז
כשהלב בוכה רק אלוהים שומע
הכאב עולה מתוך הנשמה
אדם נופל לפני שהוא שוקע
בתפילה קטנה חותך את הדממה.
שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול
נתת לי את חיי נתת לי הכל
בעיני דמעה הלב בוכה בשקט
ו
כשהלב שותק הנשמה זועקת.
באהבה, ברכות ומתוך הקשבה לעצמנו
עפרה
