מי שמכיר אותי באופן אישי וגם מי שמכיר רק את האישיות הדיגיטלית שלי, יודע שלא תמיד קל לאכול אותי. יש לי לפעמים דעות לא שגרתיות ואני גם לא חושש, שלא לומר נלהב, להביע אותן בעל-פה וגם לכתוב אותן ברשתות החברתיות.
היות והדעות שלי הן הרבה פעמים נגד העדר, אני מקבל גם לא מעט ביקורת, לעיתים קשה, מה שגורם לי לשאול את עצמי האם אני פוגע ב"מותג" שלי או שאולי זה הדווקא חלק מהזהות של המותג- ההוא שלא מפחד להגיד את מה שהוא חושב, שלפעמים מתפרש גם כההוא שאוהב להדליק אש (זה לא נכון!).
אז כן, לפעמים אני מעדן, לעיתים רחוקות אני ממש מצנזר אבל לרוב זה חזק ממני ואני חייב להביע את דעתי על זכויות האדם, על פלורליזם, על אהדתי לתהליך השלום, סלידתי מסוציאליזם בתחפושת של מילים חברתיות, על כך שאני פמיניסט, בעד זכויות הלהט"ב ויחד עם זאת יש לי ביקורת לא קטנה נגד תרבות ה-PC המוגזמת ובמיוחד נגד זה שאסור כבר לצחוק על שום דבר.
האם אני משלם על זה מחיר? יכול להיות. האם זה נותן לי נקודות? אני חושב שזה לפחות גורם ליותר אנשים לקרוא אותי (גם אם מתעצבנים) ויש כמובן לא מעטים ששותפים לדעתי או שאוהבים את זה שאני פותח להם את הראש למחשבה החדשה.
העניין הוא שרוב המותגים, בטח בארץ, חוששים מנקיטת עמדה. המותגים לא רוצים להפסיד אף קהל ולכן הם שותקים או אומרים רק את המובן מאליו.
זה לא חייב להיות כך. הנה בארה"ב יותר ויותר מותגים תופסים אומץ ותופסים צד במאבק השחורים. ושלא תטעו, זה לא רק להיות נגד גזענות, זה גם להטיל ביקורת אמיתית כלפי המשטרה והשלטון ויש אף מותגים שמודים בגלוי שאמריקה עצמה היא גזענית, כלומר מטילים ביקורת נגד העם עצמו. לשם כך צריך אומץ אבל יש לצידו רווח, כי יותר ויותר אנשים, בטח בדור ה-Y מצפים מהמותגים שלהם לנקוט עמדה ערכית ולעשות מעשים אמיתיים שתומכים בעמדה הזו, והם מתגמלים אותם באהדת המותג וכמובן בסופו של דבר במכירות.
אז הנה סקירה קצרה על מהלכים יפים ואמיצים שהמותגים האמריקאיים יצרו בשבועות האחרונים. מקווה שזה ייתן לכם השראה:
1. מותגים רבים צייצו בעד המאבק ונגד הגזענות בטוויטר, שינו את צבעי המותג שלהם לשחור ואף יצאו במסר משותף עם המתחרה העסקי הכי מר שלהם. כמו בדוגמה הזו שבה פלייסטיישן משתפת את הציוץ של אקס בוקס! |