"בשיתוף אנו נותנים משלנו"

מה זה לשתף עבורך?
התשובה תמיד מתחילה בשתיקה, בשקט.
שיתוף אישי (להבדיל מ share בפייסבוק) הוא לא קליל ומיידי: בשיתוף אנו נותנים משלנו – אנו נותנים מליבנו, מעצמנו. אנו חולקים את היקר לנו עם אדם אחר ומביאים אותו/ה להיות חלק מחיינו ונפשנו.
רבים מאיתנו, אלו הזקוקים לכך ביותר, נמנעים ומהססים מלשתף, מכיוון שנכווינו בעבר וכך גם בעצם לא נותנים לעצמנו את הברכה שבשיתוף.
בשיתוף אנחנו קודם כל נותנים ולא בטוחים מה ואם נקבל בחזרה.

סיבות עיקריות לחסימות משיתוף:

 * הרגל – אנחנו לא משתפים. נקודה. זה מי שאנחנו או מי שהפכנו להיות. אנו רגילים לא  לשתף
 * פגיעות – אנחנו רגישים לתגובות של הצד השני ואם הם מגיבים בהיסח דעת או חוסר    רגישות, הנזק עבורנו והפגיעה שאנו חווים מחלישה אותנו ומעמיקה את בדידותנו
 * ביקורת – בעבר השיתוף שלנו גרם לכך שהאחרים יבקרו אותנו, באותו הרגע או              במועד מאוחר יותר. היינו חסרי אונים מול הביקורת והרגשנו ביתר עוצמה את חוסר            המסוגלות שלנו.
 * ריקנות – תוצאת השיתוף שלנו הייתה חוויה של ריקנות, עצבות ובדידות גדולה יותר
 * אחריות יתר – התגובה שקיבלנו על השיתוף שלנו גרמה לנו לקחת על עצמנו איזושהי     מצוקה של האחר והפכנו ל"מטפלים בעל כורחנו"
 * חינוך – נאמר לנו, באופן גלוי ו/או סמוי, "אל תודו בשום חולשה, הסתירו את כל                 החסרונות, הכחישו כל כישלון, עשו זאת בעצמכם"
  כך הכחשנו שאנו לעיתים חסרי-אונים ושחיינו הפכו קשים לניהול.