לקוחות יקרים,
אנו מעדכנים בקצרה על נושאי רגולציה סביבתיים המושפעים מן המצב הנוכחי.
1. המשרד להגנת הסביבה הודיע כי לא יאכוף החזר פיקדון בעד בקבוקי שתייה. זאת עקב מחסור בעובדים בנקודות מכירת מזון ושתייה, צמצום כוח אדם, קשיים לוגיסטיים ולאחר שנשקלה פניה בנושא מטעם איגוד לשכת המסחר. יחד עם זאת הובהר כי על רשתות השיווק לעשות את מרב המאמצים כדי לקבל את הבקבוקים מהציבור ולספק שירות זה לאזרחים. בסוף חודש אוקטובר יקיים המשרד להגנת הסביבה הערכת מצב נוספת בעניין זה.
בנוסף ולצורך זירוז שרשרת האספקה של מים מינרליים למשק, החליט המשרד להגנת הסביבה שלא יינקטו פעולות אכיפה הנוגעות לחובת סימון מכלי מים מינרליים המיובאים מחו"ל בנוגע להחזרת מכלי משקה עם פיקדון למשך תקופת החירום.
2. המשרד להגנת הסביבה פרסם הנחיות לחידוש היתרי רעלים למפעלים בעת מלחמה, לצורך שמירה על רציפות תפקודית. זאת לאור קשיים בהגשת מסמכים ואישורים הנדרשים לחידוש היתרי הרעלים, בין היתר לאור אי זמינות של גורמי מקצועי נדרשים, ולאור המגבלות הקיימות על פעילות המשרד להגנת הסביבה. ההנחיות מאפשרות לגורמי המקצוע במשרד לחדש היתרי רעלים שתוקפם עד ליום 10.11.2023 במקרים מסוימים בלא כל האישורים הנדרשים או בלא סיור מקדים. כל זאת בכפוף לכך, בין היתר, שלא נעשו שינויים של ממש בפעילות העסק, בכמויות או בסוגי החומרים המסוכנים המוחזקים בו ושנעשה סיור פיקוח על ידי נציגי המשרד בטרם הוצאת היתר הרעלים הקיים. בעל העסק יידרש במקרים אלו להצהיר על המגבלות שבגינן אין באפשרותו להגיש את האישורים הנדרשים ולהתחייב להשלים את האישורים החסרים בתוך חודש מסיום המצב המיוחד.
באשר לעסקים הנדרשים באישורי כבאות והצלה או פיקוד העורף ואשר אינם יכולים להציגם בשל המצב המיוחד – חידוש היתר הרעלים כפוף להתייעצות, בשל החשיבות של אישורים אלו במיוחד בעת הזאת.
3. פסק דין חשוב פורסם ביום פרישתה של כב' שופטת העליון ענת ברון, 12.10.2023, בע"א 4354/22 פרופ' אלון טל ואח' נ' רותם אמפרט נגב בע"מ ואח'. מדובר בערעור שעוסק בשפכים תעשייתיים שבמשך כ-30 שנה דלפו בכמויות עצומות ממפעל רותם אמפרט נגב בע"מ ופריקלאס ים המלח בע"מ ואשר גרמו, לפי הנטען, לזיהום מי תהום ובהמשך גם לזיהום נביעת עין בוקק, נחל בוקק וחוף עין בוקק בים המלח – חלק משמורת טבע מוגדרת. המערערים טענו כי למרות שדליפת השפכים הפסיקה לכל המאוחר בשנת 2000, חלחול השפכים אל תת הקרקע טרם הפסיק ועדיין גורם לנזק סביבתי חמור.
המערערים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות, אולם בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הבקשה. למרות שנקבע כי עלה לכאורה בידי המערערים להוכיח את טענותיהם בכל הנוגע לאחריות המשיבות לזיהום המים, נקבע כי יש לדחות את בקשה האישור בהיעדר עילת תביעה קניינית לקבוצת הציבור בכללותו ובשל התיישנות העילות הנזיקיות הנטענות ביחס לקבוצת המבקרים בשמורה. בשל כך הוגש הערעור.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור בפסק דינה של כב' השופטת ברון.
בסוגייה הקניינית, האם לכל אחד מיחידי הציבור בישראל נתונה זכות קניין אישית במקורות המים, נקבע כי לא ניתן לקבל את הטענה שלפיה חוק המים מקנה לכל אחד מיחידי הציבור זכות קניין אישית במקורות המים בישראל.
בסוגיית ההתיישנות צוין כי בית המשפט המחוזי בחן את סוגיית ההתיישנות מנקודת מבט צרה, תוך התמקדות בדליפת השפכים מהמפעלים ובחלחול שלהם אל תת הקרקע עד לשנת 2000. אולם בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו כנדרש לטענה כי המשיבות נושאות באחריות נזיקית למניעת חלחול נוסף של השפכים התעשייתים במקורות המים ולאי תיקון הזיהום שנגרם על ידן, באופן המהווה עוולה נמשכת שטרם התיישנה. בית המשפט העליון קבע כי מדובר בעוולות נזיקיות מתמשכות ועל כן לא חלה במקרה זה התיישנות. זאת בין השאר גם לאור אופיו של זיהום מים וקרקע, חשיבותו של האינטרס הציבורי בשמירה על מקורות המים ולאור עקרונות "המזהם משלם" ו"הזהירות המונעת".
נביא את מילות הסיכום של כב' השופטת ברון כלשונן, מפאת חשיבותן:
"התובענה הייצוגית היא כלי רב עוצמה המשמש לקידום אכיפה אזרחית יעילה במגוון תחומים בעלי חשיבות חברתית, ומן הראוי לרתום אותו גם לצורך הגנה על משאבי טבע והסביבה ולמניעה של מפגעים סביבתיים. בעוד הגנת הסביבה היא אינטרס ציבורי ראשון במעלה, האכיפה המינהלית והפלילית בהקשר זה היא לא פעם מוגבלת מסיבות שונות (שאין זה המקום להידרש להן), וספק אם יש בכוחה להשיג הרתעה יעילה של הגורמים המזהמים. ההליך שלפנינו יעיד.
ואמנם, בימים אלה נראה כי נעשה שימוש הולך וגובר בכלי הייצוגי בקשר עם מפגעים סביבתיים. הליכים אלה חלקם תלויים ועומדים בבית המשפט העליון, ומעוררים שאלות עקרוניות שיש להידרש להן על מנת להעלות את רכבת התביעות הסביבתיות על המסילה הייצוגית. ערעור זה התמקד בשאלת ההתיישנות של עוולות נזיקיות הנטענות בקשר עם זיהום סביבתי היוצר נזקים המתאפיינים ב"תקופת חביון" ממושכת וגילוי מאוחר. נקבע כי חלה חובה על גורם מזהם למנוע נזקי זיהום עתידיים, ולא רק זאת – אלא גם למנוע ולתקן את זיהום המים שנגרם על ידו; וכי הפרת חובות אלה בדרך של מחדל מהווה ככלל עוולה נמשכת. תוצאה זו מתחייבת מתכליתם של דיני הסביבה והעקרונות שביסודם ועולה בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין".
נאחל לכולן.ם שיגיעו ימים טובים ושקטים יותר במהרה.
אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי.
נשמח לעמוד לרשותכם.ן ולייעץ בכל שאלה בעניין.
|
|
|
_0.png?cache=1688646035547)
