ביום 2 במאי 2023 פורסמה החלטת ועדת האכיפה המנהלית (להלן: "הוועדה") בגדרה זוכתה דקמא קפיטל לימיטד בע"מ (להלן: "החברה") ובעל השליטה, שכיהן גם כדירקטור ומנכ"ל בה, מר נתנאל לורנצי (להלן: "בעל השליטה") מהפרות גילוי ודיווח שונות שיוחסו להם על ידי רשות ניירות ערך (להלן: "הרשות").
במקרה זה דובר בחברה ציבורית שעסקה בתחום האשראי החוץ בנקאי. בחודש אפריל 2018 העניקה החברה הלוואה מהותית ללווים חיצוניים[1] בסכום מצטבר של כעשרה מיליון ש"ח (להלן: "הסכם ההלוואה" ו-"הלווים"), והיא דיווחה על כך לציבור המשקיעים. בשלב מאוחר יותר הוגדלה ההלוואה בסכומים נוספים בסך של 342,000 ש"ח ו-100,000 ש"ח כאשר תוספות אלו להלוואה לא דווחו לציבור המשקיעים. במהלך חודשים אוגוסט וספטמבר 2018 החל הלווה לפגר בהחזרת תשלומי קרן וריבית באופן שעלה כדי הפרה יסודית של הסכם ההלוואה, אולם החברה לא פרסמה דוח מיידי בדבר ההפרה בזמן אמת, ואף החסירה (לגישת הרשות) פרטים בנדון מהדוח התקופתי שלה. נוכח האמור, הגישה הרשות כתב טענות מינהלי נגד החברה ובעל השליטה, בגין אי-הגשת דוח מיידי במועד ברשלנות חמורה, והשמטת פרטים מהותיים מדיווח מיידי ומהדוח התקופתי של החברה ליום 31 בדצמבר 2018.
במסגרת החלטתה, דחתה הוועדה את טענותיה של הרשות להפרות גילוי ודיווח. החלטת הוועדה מתבססת על קביעות ונימוקים חשובים לעניין חובת הדיווח במצב של הפרת הסכם הלוואה, כדלקמן:
- הוועדה ביססה את קביעתה על כך שבמקרה הנדון סכום החוב שבפיגור (קרן וריבית) שלא שולם לחברה, היה לא מהותי ביחס לסכום ההלוואה הכולל. מנימוק זה של הוועדה משתמע כי בעת בחינת הצורך בדיווח מיידי על אודות הפרת הלוואה, ניתן לבחון את סכום החוב שבפיגור ביחס לסכום ההלוואה (נכון למועד הדיווח בלבד), ולא את סכום ההלוואה המלא ביחס לסעיפי המאזן החברה, וזאת גם אם מדובר בהפרה יסודית שמטילה ספק על יכולת הלווה לפרוע את יתרתה של ההלוואה המהותית כולה בעתיד. נציין כי נימוק זה מפתיע ומנוגד לגישה עקבית של הרשות, המיושמת בשוק ההון לאורך שנים, לפיה הצורך לפרסם דיווחים מיידים על אודות הסכמי הלוואה, שינויים בהם, הפרות של אמות מידה וכיו"ב, נגזר ממהותיות ההלוואה לפי סכומה המלא. נימוק זה אף עלול לעורר שאלות פרשניות לגבי אופן היישום של עמדת הרשות בעניין אשראי בר-דיווח[2], משעמדה זו מטילה חובות גילוי נרחבות מאוד על תאגידים בסיטואציה של הפרת הסכם הלוואה (כאשר סגל הרשות אף הרחיב את תחולתה לאחרונה בהקשרים רחוקים יותר, לרבות בהקשר של חובת דיווח בקשר עם תניות Cross Default) – אם כי בשלב זה אנו ממליצים ללקוחותינו לקרוא את החלטת ועדת האכיפה על רקע הקשרה הספציפי בלבד, שהינו מתן הלוואה מצד חברת אשראי חוץ בנקאי ללווה חיצוני.
- הוועדה ביססה את קביעתה על כך שבמקרה הנדון בעת בחינת הצורך בהגשת דוח מיידי היו בידי החברה בטוחות ניתנות למימוש בסכום של כ-16 מיליון ₪, שעלה על סכום ההלוואה הכולל בסך של כ-10 מיליון ש"ח. לעניין נימוק זה נציין כי אמנם השיקול המרכזי בבחינת מהותיותה של הפרת החוב במקרה הנדון הינו החשיפה הכספית של החברה בגין החוב, כאשר מובן כי החזקת בטוחות כאמור מקטינה חשש זה. ואולם, לצד שיקול זה, ייתכן שהיה מקום לשקול גם את עניינם של המשקיעים בכך שהלוואה מהותית (למעשה, הראשונה בהיקפים מסוג זה אותה העמידה החברה בתחום פעילותה כחברת אשראי חוץ בנקאי), נכנסה לכשל זמן קצר לאחר העמדתה ללווה, באופן שעשוי להעיד על הליכי החיתום והחלטת החברה להעמיד את ההלוואה.
להחלטה לחצו כאן.
מובהר כי מזכר זה כולל את עיקרי הקביעות הקיימות בהחלטה, ואין להסתמך עליו בתור ייעוץ משפטי.
[1] ההלוואה הועמדה באמצעות חברה פרטית בבעלות בעל השליטה בחברה.
|
|
|
