פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון (רע"א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' גפניאל (26.7.2022)), קבע לראשונה כי קיים בדין הישראלי איסור על מונופול לגבות מחיר מופרז, וכי צרכנים רשאים לאכוף איסור זה באמצעות הגשת תביעות ייצוגיות.
חוק התחרות הכלכלית קובע כי הפרתו מהווה עוולה נזיקית (בנוסף לעבירה פלילית), ובהתאם מי שנפגע מהפרת החוק רשאי להגיש תביעה אזרחית, לרבות תביעה ייצוגית. בשנים האחרונות הוגשו לבתי המשפט המחוזיים מספר תביעות ייצוגיות נגד מונופולים, בטענה כי הוראת סעיף 29א(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית, האוסרת על בעל מונופולין לקבוע מחיר בלתי הוגן עבור נכס או שירות, כוללת בחובה אף איסור על קביעת מחיר מופרז. כך, לפני כשנתיים, קבע בית המשפט המחוזי לראשונה כי תנובה תשלם פיצוי על הנזק שגרמה לצרכנים בשל גביית מחיר מופרז על גבינת קוטג' (ערעור לבית המשפט העליון תלוי ועומד).
כעת הסוגיה הוכרעה בפעם הראשונה על ידי בית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ על החלטת בית המשפט המחוזי. ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור אישרה את ניהולה של תובענה ייצוגית נגד החברה המרכזית בעילה של גביית מחיר מופרז עבור בקבוקי 1.5 ליטרים של קוקה קולה.
ברובד העקרוני, בית המשפט העליון אישר בפסק דין תקדימי את האיסור על גביית מחיר מופרז בדין הישראלי. בית המשפט קבע כי האיסור דרוש על מנת למנוע ניצול של כוח שוק לגריפת רווחים גבוהים באופן ניכר מהמחיר התחרותי ולצורך התמודדות עם יוקר המחיה בישראל. עוד נקבע כי ניתן לאכוף את האיסור באמצעות הגשת תביעות ייצוגיות.
עם זאת, נקבע כי אכיפתו של האיסור מחייבת את בית המשפט להתערב בדיעבד במחירים בשוק חופשי, ועל כן הובהר כי יש לעשות זאת בזהירות ובריסון, וכי התערבות מזיקה בתחרות החופשית עלולה לפגוע בסופו של דבר בתמריצים של הפירמות הפועלות בשוק להתייעלות ולחדשנות. עוד הובהר כי יש להימנע ממצב שבו בית המשפט יהפוך ל"מאסדר על" של המחירים בכלכלה הישראלית.
בדעת רוב קבעה השופטת ע' ברון, בהסכמת השופט י' אלרון, את אמות המידה ליישומה בדין הישראלי של "עילת המחיר המופרז". נקבע כי תנאי סף להחלת העילה, הוא היותה של הפירמה בעלת מונופולין בשוק הרלוונטי, בהתאם למבחנים הקבועים בחוק התחרות הכלכלית – נתח שוק העולה על 50% או כוח שוק משמעותי.
בהמשך לכך, יש לבחון את התקיימות העילה לפי מבחן דו-שלבי המבוסס על שיקולים כלכליים-תחרותיים: בשלב הראשון, על התובע הייצוגי מוטל הנטל להראות כי מדובר במחיר מופרז. קביעה בדבר מידת מופרזותו של המחיר המונופוליסטי ביחס למחיר שהיה נגבה בתנאים של תחרות בשוק, תיעשה על פי מספר מבחני עזר, וביניהם: "מבחן העלויות" – הבוחן את הפער שבין מחיר המוצר לעלות הייצור שלו; "מבחן ההשוואה" – הבוחן, ככלל, את הפער בין המחיר שגובה המונופולין לבין המחיר שנגבה עבור מוצרים דומים בשוק הרלוונטי; ו"מבחן הרווחיות" – המנתח את רמת הרווחיות של הפירמה בפועל לעומת רמת הסיכון שבפעילותה.
ככל שנמצא על פי שקלול מבחנים אלו כי המחיר המונופוליסטי הוא מופרז, בשלב השני הנטל עובר אל בעל המונופולין להראות כי המחיר איננו תוצאה של ניצול לרעה וכי ישנם טעמים טובים לקבוע כי המחיר הוא בכל זאת הוגן. מדובר במבחן משפטי-ערכי, במסגרתו יש לתת את הדעת, בין היתר, לפערי הכוחות בין בעל המונופולין לצרכן, לחסמי הכניסה לשוק, למידת הביקוש למוצר, לבידול שלו, לקיומם של מוצרים תחליפיים לו וכיוצא בזה.
עוד נקבע בפסק הדין כי כשעילת המחיר המופרז נטענת במסגרת הליך ייצוגי, את המבחן הדו-שלבי יש ליישם במלואו כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית ולבחון האם הונח בסיס ראייתי מספק לקיומה. על מנת להתגבר על פערי המידע המובנים בהליך הייצוגי, דרך המלך היא הגשת בקשה לגילוי המידע הדרוש לבירור הטענות, הנמצא בידי התאגיד הנתבע.
לצד ההכרה העקרונית בעילה של מחיר מופרז, נקבע כי במקרה הנוכחי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לא הניחה בסיס ראייתי מספק לכך שהמחיר שנגבה הוא מחיר מופרז לכאורה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור והורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון ויכריע תחילה בבקשה לגילוי מסמכים, ובהמשך לכך יוסיף ויכריע בבקשה לאישור התובענה הייצוגית בהתאם לאמות המידה שהותוו כעת בפסק הדין.
קביעה כי גוף עסקי ביצע עוולה בכך שגבה מחיר גבוה אינה ברורה מאליה בשוק המתנהל לפי כללי היצע וביקוש, ועצם ההכרה בעילת התביעה מהווה תקדים בישראל. מדובר בפסיקה בעלת חשיבות ציבורית גבוהה, אשר עשויה להשפיע על יחסי הכוחות בין היצרנים לבין הצרכנים בישראל.
למידע נוסף ולייעוץ, פנו למחלקת דיני תחרות או למחלקת הליטיגציה במשרדנו.
_5.JPG?cache=1659269960352)
