בשבועות האחרונות ניתנו מספר פסקי דין בסוגיות סביבתיות, במסגרתם נדונה אחריות נושאי משרה לאירועים סביבתיים:
- ביום 29.1.2024 התפרסם פסק הדין בע"א 5440/23 לובי 99 (חל"צ) נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים. מדובר בערעור שהוגש על הסכם הגישור שנחתם בין המדינה וקבוצות של תובעים פרטיים לבין רותם אמפרט נגב בע"מ וכימיקלים לישראל בע"מ, בעקבות אירוע הזיהום בנחל אשלים בשנת 2017 ובמסגרת הליך של תובענות ייצוגיות שהוגשו בעקבותיו. זיהום נחל אשלים התרחש כתוצאה מדליפה וקריסה של הדופן המזרחית של בריכת גבס במפעל רותם אמפרט נגב, שגרם להצפתו של הנחל בנוזלים שכללו חומצות שונות, מתכות כבדות, מלחים וחומרים נוספים. מדובר באחד מהאסונות האקולוגיים החמורים במדינת ישראל. הסכם הגישור קבע כי כימיקלים לישראל תשלם סך של כ-115 מיליון ₪ בעבור עלויות שיקום הנחל וסביבתו ופיצוי לטובת הציבור בעבור הנזק האקולוגי שנגרם. העותרים לבית המשפט העליון, לובי 99 וחה"כ לשעבר מיקי רוזנטל, טענו כי הסכם הגישור אינו סביר, בין היתר כיוון ולא חייב אישית את נושאי המשרה בחברות בגין זיהום הנחל. העותרים טענו כי נושאי המשרה שצורפו כמשיבים לחלק מההליכים הייצוגיים ידעו על הליקויים שהובילו לקרות הנזק ולא נקטו אמצעים סבירים למניעתו. למרות שבית המשפט העליון דחה את העתירה והותיר את הסכם הגישור על כנו, הוא ראה לנכון לציין כי: "דחיית הערעור אינה שוללת את האפשרות שבמקרים מתאימים יוטלו אף חיובים אישיים כלפי נושאי משרה שהיו אחראיים לאסונות סביבתיים גם במישור האזרחי". בית המשפט הוסיף וקבע כי באשר לאחריות אישית בהליך ייצוגי כל מקרה ייבחן לגופו ותישקל, בין היתר, ההכבדה שעשויה להיות לבירור אחריותם האישית של נושאי משרה על ההליך. במילים אחרות – במקרים בהם בירור אחריותם האישית של נושאי משרה תעכב באופן משמעותי את הגעת הפיצוי לזכאים לו, ייטה בית המשפט שלא להטיל אחריות אישית במסגרת הליך ייצוגי. בית המשפט הזכיר כי ניתן כמובן להטיל אחריות אישית על נושאי משרה במסגרת המשפט הפלילי, במישור התאגידי (במסגרת תביעה נגזרת, למשל) וכן באמצעות הרגולציה המינהלית.
- בשנת 2021 הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום כנגד חברת קצא"א בעניין דליפת הנפט בשמורת עברונה בדצמבר 2014 ואחריותה לזיהום שנגרם כתוצאה מכך – מהחמורים שאירעו במדינה. בתחילת חודש פברואר 2024 הרשיע בית המשפט השלום בבאר שבע במסגרת הסדר טיעון את החברה. במסגרת הסדר הטיעון הודו והורשעו גם שני בעלי תפקידים בחברה אשר נושאים באחריות למחדלים ולכשלים שגרמו לפגיעה אקולוגית זאת. חברת קצא"א הורשעה בכלל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום המקורי, בהן זיהום מים בנסיבות מחמירות, השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך לרשות הרבים וגרימת ריח חזק או בלתי סביר. סמנכ"ל הביצוע בקצא"א ומנהל הביצוע בשטח במועד האירוע הורשעו גם הם באחריות נושא משרה ביחס לעבירות לפי חוק המים, חוק שמירת הניקיון והחוק למניעת מפגעים. על קצא"א הוטל קנס בשיעור הגבוה ביותר האפשרי – כ-1.5 מיליון ₪. על סמנכ"ל הביצוע הוטל קנס בגובה 35,000 ₪ ועל מנהל הביצוע בשטח הוטל קנס בגובה 20,000 ₪ והוא חויב לבצע 180 שעות שירות. יצוין כי במקביל הגישה הפרקליטות תובענה ייצוגית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו עקב זיהום שמורת עברונה, במסגרתו הוטל על קצא"א פיצוי בסך כ-100 מיליון ₪.
- ביום 11.2.2024 הרשיע בית המשפט השלום בחיפה את חברת חיפה כימיקלים במסגרת הסדר טיעון, בגין גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר והפרות של היתר הפליטה (ת"פ 12868-03-21). בית המשפט הטיל על החברה קנס של 800 אלף ₪. בנוסף, על סמנכ"ל התפעול בחברה בעת ביצוע העבירות הוטל קנס של 30,000 ₪.
ישנם מעגלי אחריות שונים באשר לאירועי בטיחות וסביבה: במעגל המיידי נמצאים המעורבים באירוע/תאונה, החל מקבלני צד ג', דרך עובדים זוטרים ועד מנהלי משמרות, אשר גרמו (במעשה או במחדל) באורח ישיר לאירוע. מעגל נוסף הוא חוג המנהלים של יחידת הייצור / המחלקה הרלוונטית, אשר לא היו מעורבים באירוע, אך ייתכן וגרמו לאירוע בעקיפין: מנהלי תחום, מנהלי מפעלים, מנהלי בטיחות. אחריות ייחודית ישנה גם לבעלי היתרים על פי דין, ככל שמתברר שהופרו תנאי ההיתר (לדוגמא, אחראי רעלים, ממונה לייזר וכיו"ב).
להלן סקירה תמציתית של הוראות החוק הרלוונטיות לאחריות פלילית ו/או מנהלית של נושאי משרה ובעלי תפקידים בתאגיד בגין הפרות ו/או עבירות הקשורות בנושאי בטיחות וסביבה:
חוק רישוי עסקים
סעיף 14 לחוק רישוי עסקים קובע כי העוסק בעסק טעון רישוי בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בניגוד לתנאי הרישיון, ההיתר הזמני או ההיתר המזורז – דינו מאסר 18 חודשים או קנס עד 226,000 ₪, ואם הוא תאגיד, דינו כפל הקנס האמור. דין זהה גם במקרה של אי קיום הוראות שנקבעו בתקנות מכוח חוק רישוי עסקים בענייני מניעת דלקות, בריאות ושלום הציבור, איכות הסביבה ובטיחות, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנות כאמור. יודגש כי אין זה משנה אם האדם עסק בעצמו או על ידי עובדו או מורשהו.
סעיף 15(א) לחוק רישוי עסקים קובע כי "נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו". המפר הוראה זו דינו מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה.
לפי סעיף 15(ב), במידה ונעברה עבירה לפי חוק זה על ידי תאגיד או עוד מעובדי התאגיד – "חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". קרי, על נושא המשרה רובץ הנטל להפריך את החזקה כי הוא הפר את חובתו לפי סעיף 15(א).
"נושא משרה" לעניין הוראות אלו ייחשב מנהל פעיל בתאגיד, שותף (למעט שותף מוגבל), או פקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
חוק החומרים המסוכנים
סעיף 14ה לחוק החומרים המסוכנים מפרט סכומים של עיצומים כספיים שניתן להטיל בשל הפרות שונות הנוגעות לחומרים מסוכנים ובפרט בנוגע להיתר רעלים.
כך, לדוגמא, בגין עיסוק ברעלים בניגוד להוראות היתר רעלים, אחסון רעלים ושמירתם בניגוד להוראות סעיף 6 לחוק, או מכירת רעלים בניגוד להוראות סעיף 8 לחוק, ניתן להטיל עיצום כספי בסך 56,300 ₪ ליחיד וניתן להטיל עיצום כספי על תאגיד בסכומים גבוהים הרבה יותר (225,190 ₪, 450,390 ₪ או 900,780 ₪, בהתאם למחזור המכירות של התאגיד).
לפי סעיף 14יד לחוק זה, תשלום עיצום כספי כאמור לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה המנויה בסעיף 14ה, אך אם הוגש כתב אישום בשל המעשה שבשלו ניתן להטיל עיצום כספי – לא יחויב בשלו בתשלום עיצום כספי.
סעיף 15 קובע שורה של עונשים בגין הפרו סעיפי החוק ו/או הוראות בהיתר הרעלים עצמו. כך, לדוגמא, מי שעוסק ברעלים ללא היתר רעלים בניגוד לחוק, מי שאינו מקיים או מפר תנאים שניתנו בהיתר רעלים, או מי שמאחסן רעלים שלא על פי הוראות שנינו לו לפי חוק זה – דינו מאסר שלוש שנים או קנס על סך 678,000 ₪, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – דינו כפל הקנס האמור.
סעיף 16ב(א) לחוק קובע כי "נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 15 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו". המפר הוראה זו דינו קנס 452,000 ₪.
לפי סעיף 16ב(ב), במידה ונעברה עבירה לפי סעיף 15 לחוק על ידי תאגיד או על ידי מי מעובדיו – "חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפיה סעיף האמור, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו". כלומר, בדומה להוראות בחוק רישוי עסקים, גם כאן על נושא המשרה רובץ הנטל להפריך את החזקה כי הוא הפר את חובתו לפי סעיף 15(א).
"נושא משרה" לעניין חוק זה הינו מנהל פעיל בתאגיד, שותף (למעט שותף מוגבל), או פקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
פקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון הפיקוח על העבודה
סעיף 222 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע: "חברה, אגודה שיתופית או כל חבר בני אדם אחר שעברו אחת העברות לפי פקודה זו, רואים כאחראי לעבירה גם כל מנהל, שותף או פקיד אחראי של אותו חבר בני אדם, ואפשר להביאו לדין כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ונקט אמצעים סבירים למניעת העבירה".
כלומר, גם כאן המחוקק קבע חזקה לפיה כל מנהל, שותף או פקיד אחראי ייחשב כאחראי לעבירה שעברה החברה לפי פקודת הבטיחות, ועל אותו מנהל, שותף או פקיד אחראי רובץ הנטל להוכיח שהעבירה נעברה לא בידיעתו וכי נקט אמצעים סבירים למניעתה.
סעיף 36(ה) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה קובע: "נעברה עבירה לפי חוק זה או תקנות לפיו בידי חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, יאשם בה גם כל מי שבעת ביצועה היה מנהל פעיל, בא-כוח או שותף פעיל בחברה, זולת אם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראות החוק והתקנות לפיו".
גם כאן המחוקק קבע חזקה דומה, לפיה בעבירה לפי חוק ארגון הפיקוח או תקנות שהותקנו מכוחו ייאשם גם כל מי שבעת ביצועה העבירה היה מנהל פעיל, בא כוח או שותף פעיל בחברה, וכדי לסתור חזקה זו עליו להוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו וכן כי נקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח את קיום הוראות החוק והתקנות מכוחו.
כל מפעל תעשייתי חשוף דרך קבע למפגעי בטיחות ותאונות עבודה, ולכן חשוב, בנוסף לפעולות ולנהלים המבוצעים בשגרה למניעת תקריות, להכיר את ההוראות הרלוונטיות לאחריות נושאי המשרה ובעלי המניות בגין תקריות כאמור ולפעול להפחתת חשיפות אלה.
|
|
|
_0.png?cache=1688646035547)
