עושים רוח
ירחון הפקולטה למדעי הרוח והחברה
מכללת סמינר הקיבוצים
הירחון מציע דעות, המלצות והזמנות לאירועים
על נושאים שבלב העשייה החינוכית של מדעי הרוח
שנת תשפ"ה – שנת חינוך לשלום בפקולטה למדעי הרוח והחברה
גיליון מלחמה מספר 12
ינואר, 2025
האם כשהתותחים רועמים, המוזות צריכות לשתוק? אם המוזות ישתקו, יישארו רק התותחים.
|
|
|
|
החודש מחוץ למערה: ציטוט פילוסופי
"כשיהיה הכרח לעשות או לסבול עוול – אבחר לסובלו ולא לעשותו."
(סוקרטס בדיאלוג "גורגיאס" מאת אפלטון) |
|
|
|
מהאקטואלי לאינטלקטואלי
משה חדד
בימים אלה, לאחר שנה ושלושה חודשים של המתנה מייסרת, חלק מאחינו ומאחיותינו חוזרים משבי החמאס. דמעות השמחה מתערבבות עם דמעות הגעגוע לאלו שאנו עדיין מצפים לשובם. כאשר אני צופה במאבקן הנחוש ומעורר ההשראה של משפחות החטופים, מהדהדת בראשי מחאתה של רצפה בת איה (שמואל ב', כ''א).
רצפה, פילגש שאול, שכלה את שני בניה לאחר שנמסרו לגבעונים על ידי המלך דוד בעקבות דרישתם לנקמה על כך ששאול הפר את הברית איתם. הגבעונים הרגו שבעה מבניו של שאול וסירבו להביא את גופותיהם לקבורה.
רצפה סירבה לקבל את הדין בהכנעה ובחרה במחאה שקטה אך עוצמתית: היא התייצבה ליד גופות בניה במשך חודשים ארוכים ״מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם" (שמואל ב' כ''א, 10) והגנה על גופותיהם ביום ובלילה מפני חיות השדה ועופות השמים.
מחאתה הנחושה של רצפה חדרה לליבו של דוד שהורה לא רק על קבורת בניה בכבוד, אלא גם על החזרת עצמות שאול ויהונתן לקבורה ראויה בישראל. לפנינו דוגמה למחאה אישית שהובילה לשינוי תודעתי אצל המנהיג ולתיקון עוול היסטורי.
כמו רצפה, גם משפחות החטופים מסרבות להשלים עם גורל יקיריהן בשבי החמאס. מאבקן הנחוש והמתמשך להשבתם הביתה הפך לסמל של עמידה עיקשת אל מול מציאות בלתי נתפסת.
שתי המחאות הצליחו לחדור מבעד לחומות האדישות הציבורית ולהניע שינוי תודעתי באמצעות הדגשת ערכים אוניברסליים, כגון קדושת החיים והכבוד למתים. בעיניי, ניתן ללמוד מהן על כוחה של מחאה נחושה – גם במציאות קשה מנשוא יכולה עמידה איתנה על ערכי המוסר הבסיסיים לפרוץ מחסומים וליצור מציאות חדשה. מציאות של תקווה.
|
|
|
|
פתחו איתנו ספר: המלצה על ספר |
|
|
|
נשירת מורים? לא בבית ספרנו – על חשיבותה של חונכות בהוראה
רינת ארביב אלישיב
אורנה שץ־אופנהיימר (עורכת). חונכות: תיאוריה, מחקר ומעשה.
תל־אביב: רסלינג (2022). 410 עמודים
אומנם מחסור במורים אינו תופעה חדשה, אך היא הלכה והתעצמה בתקופת משבר הקורונה, ובממדיה הנוכחיים היא פוגעת ישירות באיכות ההוראה בבתי הספר ובגני הילדים. פגיעה זו משתקפת, לדוגמה, בצמצום שעות הלימוד, בשיבוץ מורים שאינם בעלי הסמכה מתאימה ובצמצום מקצועות במבחר דיסציפלינות. המחסור הגובר במורים נובע משני גורמים מרכזיים: (1) ירידה בקצב גיוסם של מורים חדשים למערכת (2) היקף נשירה שנתי גבוה של מורים, רובם בתחילת הקריירה המקצועית (ארביב, אלישיב וצימרמן, 2015). לנוכח המצב, השאלה שמטרידה את קובעי המדיניות, את ארגוני המורים ואת הציבור היא פרגמטית בעיקרה: כיצד מטפלים במחסור במורים, וכיצד משיגים צמצום בנשירת מורים?
דו"ח מקינזי, שסקר בשנת 2007 מערכות חינוך ברחבי העולם במטרה לבחון הגורמים המרכזיים המשפיעים על איכותן, הדגיש שאיכות מערכת החינוך תלויה בראש ובראשונה באיכות מוריה (Barber & Mourshed, 2007). מכאן שהשקעה באותו משאב אנושי המניע את תהליכי ההוראה והלמידה במערכת החינוך, עשויה לקדם פתרון למחסור במורים ולנשירה מהמערכת. הדרכים להשקעה בהון האנושי הן מגוונות. הספר "חונכות: תיאוריה, מחקר ומעשה", שהוא אסופת מאמרים בעריכתה של פרופ' אורנה שץ־אופנהיימר, מציע נתיב פרופסיונלי בכיוון זה — חונכות כתהליך של התפתחות מקצועית של מורים.
|
|
|
|
פדגוגיה אחרת: קולות מהשטח של המכללה ובתי הספר |
|
|
|
פסטיבל "חולם" בשנתו השלישית ביקש פסטיבל חולם: בית לשירה עברית להתכתב עם שירו הידוע של שאול טשרניחובסקי "אֲנִי מַאֲמִין". בדברי הפתיחה הציב פרופ' שי פרוגל במרכז השיח את חיוניותו של החינוך לשלום באמצעות עיון בשירת שלום בעברית.
במושב הראשון הובילו אותנו ד"ר אמיר חרש, מומחה לפואטרי סלאם, והמשוררת והשחקנית נילי קופלר בשבילים המסקרנים של השירה המדוברת. ריפרור למחזהו הסטירי של חנוך לוין "מלכת אמבטיה" (1970) הנכיח את תולדות הדיאלוג הישראלי שבין האומנות לבין מציאות רווית דמים ומלחמות.
במושב השני התארחו המשוררים והמשוררות טל ניצן, שלומי חתוכה, עמוס נוי ואומנית הספוקן וורד שי עבדת. הפאנל, בהנחייתה של ד"ר לילי גלזנר, עסק בזיקות שבין שירה, שלום וחינוך ובמיוחד בשאלת תפקיד המשורר.ת בעת הזו.
הפסטיבל נחתם במבחר סדנאות כתיבה יצירתית בהנחיית טל ניצן, שלומי חתוכה, עמוס נוי ושי עבדת. בסדנאות שהתקיימו בספריית הסמינר, השתתפו סטודנטים וסטודנטיות של המכללה כמו גם תלמידות ותלמידי תיכונים משפיים וממודיעין.
חדוות היצירה בלטה לעין! מוזמנות ומוזמנים להאזין לראיון עם פרופ' שי פרוגל על פסטיבל השירה ועל החינוך לשלום – |
|
|
|
פרופ' שי פרוגל, דקאן הפקולטה למדעי הרוח והחברה |
|
|
|
המשוררת והשחקנית נילי קופלר וד"ר אמיר חרש |
|
|
|
טל ניצן, שלומי חתוכה ועמוס נוי |
|
|
|
שי עבדת מנחה סדנת כתיבה יצירתית. |
|
|
|
הרצאה על גישת האדוטיינמנט |
|
|
|
בקורס הסטאז' למורים חדשים לאנגלית זכינו לארח את ניצן סיטזר – מרצה, פרפורמר ותומך נלהב בגישת האדוטיינמנט. ניצן הדגים באמצעות טכניקות של סיפור, שירה והופעה כיצד הוראה המשלבת יצירתיות ואותנטיות יכולה לשנות את חוויית הלמידה בכיתה.
ניצן שיתף אותנו במסע האישי שלו להפוך ל"אדוטיינר" והדגיש את החשיבות של אותנטיות בהוראה. הוא הסביר שכאשר מורים מביאים את עצמם לכיתה, הם מעוררים בתלמידים השראה לחקור את היצירתיות שלהם ולגלות את הכישרונות הייחודיים שלהם.
ההצגה הדינמית שלו עוררה בנו מחשבות על הדרכים, שבהן ניתן לשלב הופעה ופרפורמנס בהוראה כדי ליצור קשר עמוק יותר עם התלמידים. זו הייתה תזכורת עוצמתית לכך, שהוראה יותר משהיא באה להקנות ידע, מטרתה לפתח סקרנות ודמיון.
|
|
|
|
במסגרת קורס ניהול כיתה לסטודנטים בשנה ג' במחלקה לאנגלית התקיימה הרצאה של חנן הורביץ, מומחה בתחום הגמגום. בהרצאתו המרתקת הוא שיתף ידע על המאפיינים הראשוניים והמשניים של גמגום, הפריך מיתוסים נפוצים והתעמק באתגרים הרגשיים, כמו בושה, פחד וחרדה שאיתם מתמודדים ילדים שמגמגמים.
אחת התובנות המרכזיות שעלו, היא ההשפעה העמוקה של הסטיגמה שגורמת לילדים להימנע מדיבור ולהיאבק בו. חנן הדגיש עד כמה תפקידם של המורים משמעותי ביצירת סביבה תומכת, בטיפוח חוסן אישי ובהעצמת תלמידים שמגמגמים כך שיוכלו לתקשר בביטחון.
הדיון היה מעורר השראה ופוקח עיניים. הוא חיזק את המחויבות שלנו להוראה מכילה ושוויונית.
המפגש היה צעד משמעותי בהכשרת המורים לעתיד שלנו להיות מחנכים רגישים ומעצימים, שתומכים בכל תלמיד ותלמידה בדרך לביטוי עצמי בטוח. |
|
|
|
שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות בגרמניה ובאוקראינה |
|
|
|
במסגרת קורס סוציו־בלשנות לסטודנטים לאנגלית בשנה ג' התקיים השנה שיתוף פעולה בין ישראל, גרמניה ואוקראינה. ד"ר אפרת הראל, המרצה של הקורס, בסיועה של ד"ר טינה ולדמן, בנתה את התוכנית בשיתוף עם פרופ' גטס שוואב (Gotz Schwab) מאוניברסיטת לודוויגסבורג Ludwigsburg University of Education)) בגרמניה; פרופ' יוליה גולובסצ'נקו (Yulia Golovashchenko) ופרופ' אולגה בשליי (Olga Beshlei) מאוניברסיטת צ'רניביצי ((Chernivitsi באוקראינה.
מטרת אחת של שיתוף הפעולה הייתה ליצור היכרות ושיח מתוך רצון למצוא מכנה משותף מקצועי ותרבותי. מטרה נוספת הייתה לתת לסטודנטים השראה לפרויקטים שיתופיים־בינלאומיים בכיתות העתידיות שלהם. שיתוף הפעולה הבינלאומי שנערך בצל מלחמה בשתיים מתוך שלוש המדינות המשתתפות, כלל שישה שיעורים סינכרוניים, שבהם חולקו הסטודנטים לקבוצות קטנות. בכל קבוצה השתתפו שני נציגים ישראלים.
|
|
|
|
עיד אל בנאת
בחוג למקרא ותרבות ישראל פועל המיזם "לראות את הקולות", יוזמה משותפת של החוג למקרא ותרבות ישראל, קרן פוזן, כל ישראל חברים ומשרד החינוך. המיזם מתמקד בהעמקת העיסוק במאפייני הזהות והשייכות של תלמידים ושל תלמידות בחינוך הממלכתי-עברי, תוך רגישות למגוון המסורות והזהויות היהודיות.
במסגרת המיזם התקיים החודש שיעור בהנחיית ד"ר חן פינץ וגברת גלית ביתן בנושא המסורת של חג הבנות, עיד אל בנאת, חג יהודי־נשי המצוין בראש חודש טבת במהלך חג החנוכה. נדונו מקורותיו, מנהגיו ומשמעותו בתרבות היהודית לדורותיה. החג שמקורו בקהילות ישראל בצפון אפריקה: תוניסיה, לוב, ג'רבה, מרוקו, אלג'יריה, תורכיה וסלוניקי ובאגדות מהמסורת היהודית, מעלה על נס את גבורתן, את חוכמתן ואת אחוותן של נשים לאורך הדורות. המנהגים הייחודיים של החג כוללים חגיגות של נשים בלבד: לימוד, שירה, ריקודים ומשלוחי מנות בין נשים כסמל לאחווה נשית.
בהרצאה שבה השתתפו סטודנטים בשנים ב–ד, נבחנו טקסטים שנהגו נשים ללמוד בעיד אל בנאת: סיפורי חנה אם שבעת הבנים, חנה בת מתתיהו ויהודית. בעיון מעמיק גילינו כי הדמויות הנשיות השתמשו בנשיותן – באימהותן ובגופן – כאמצעים להגן על עם ישראל ואף להושיעו בזמני מצוקה. עם זאת, מכיוון שפעולותיהן הפרו נורמות מגדריות ומיניות שכפתה החברה, סיפורים אלו נדחקו לשולי הקאנון המסורתי והושלכו לזיכרון הקולקטיבי.
|
|
|
|
יום העברית בקמפוס אומנויות ובקמפוס נמיר
יום השפה העברית מצוין בכל שנה בכ"א בטבת, יום הולדתו של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה. לכבוד יום זה הכינו סטודנטיות לאומנות בקורס "עברית בהוראה" כרזות על ניבים ועל ביטויים בעברית.
הכרזות הוצגו בקמפוס אומנויות ובשדרה המרכזית בקמפוס נמיר. |
|
|
|
בשדרה המרכזית בקמפוס נמיר |
|
|
|
הקרנת טקס ההשבעה של נשיא ארה"ב דונלד טרמפ
והשקת קהילת לימודי אמריקה
ביום שני 20 בינואר הושבע דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית בפעם השנייה. לציון האירוע המשמעותי יזמו החוג להיסטוריה וקהילת לימודי אמריקה בסמינר הקיבוצים הקרנה מיוחדת של טקס ההשבעה, ובאותה הזדמנות גם השיקו גם את קהילת לימודי אמריקה בסמינר הקיבוצים.
לאחר הצפייה בטקס ההשבעה ובנאומו של טראמפ ציינו ד״ר עתליה שרגאי וד״ר נמרוד טל העומדים בראש קהילת לימודי אמריקה, כמה נקודות מפתח וקיימו דיון עם הקהל. המשתתפות והמשתתפים הגיעו מכל שורות המכללה: סגל מנהלי ואקדמי, סטודנטים וסטודנטיות מתוכניות שונות ואף בני משפחה של חברי וחברות הסגל ונציגות מהוועד המנהל. הדיון היה ער, אינטלקטואלי ולרגעים גם אמוציונלי.
באירוע הושקה קהילת לימודי אמריקה בסמינר הקיבוצים. הקהילה עוסקת בתרבויות, בהיסטוריות ובפוליטיקות של מדינות יבשת אמריקה בהווה ובעבר. לצד קורסים העוסקים בנושאים אלו יתקיימו במהלך השנה אירועים שונים סביב ״לוח השנה האמריקני״. הקהילה פתוחה לכל המתעניינות והמתעניינים. להצטרפות כתבו ל: Atalia.Shragai@smkb.ac.il ו- nimrod.tal@smkb.ac.il |
|
|
|
רוח של עברית
ד"ר דלית וסרמן אמיר
לכבוד יום השפה העברית שחל ביום כ"א בטבת, תוקדש הפעם פינת העברית לדמותו של דוד ילין ממחיי השפה העברית.
דוד ילין נולד בירושלים בשנת תרכ"ד (1864). הוא היה התלמיד האשכנזי הראשון בבית הספר "אליאנס", ובשל כך רדפו את אביו הקנאים האשכנזים בירושלים. החרם לא הועיל, וילין המשיך ללמוד ולהשתלם ב"אליאנס", וכעבור זמן קצר התמנה למורה לעברית ולערבית בבית הספר.
בסוף שנת תרמ"ב (1882) חָבַר ילין לאליעזר בן־יהודה שהחל ללמד בשנה זו בבית הספר "אליאנס", והם היו עד מהרה לעמיתים בחיבור ספרים ובייסוד מפעלים לתחיית הלשון. בהשפעת בן־יהודה לימד ילין עברית ללא תרגומים ופיתח את שיטת ההוראה החדשנית "עברית בעברית".
ילין חיבר ספרי הוראה לתלמידים ולמורים העבריים והעשיר את הספרות העברית בתרגומי ספרים משפות שונות. החשוב שבהם הוא תרגומו מערבית של "אלף לילה ולילה".
ילין היה ממייסדי חברת "שפה ברורה" ו"ועד הספרות" וחבר ועד הלשון מהקמתו מחדש ב־1905. הוא כיהן כנשיא הוועד עד פטירתו בשנת תש"ב (1941). ילין היה שותף לחיבור מילון עברי עם יהודה גרזובסקי ("המִלון העברי", תרע"ט; תרפ"ז). הוא בלט בפעילותו למען קביעה של מערכת הגייה אחת, ספרדית בעיקרה. מחידושיו של ילין: סַיָּס, נָדִיר, מִנְזָר, צַלָּם, מַצְפֵּן, קַצֶּרֶת, עִסּוּי. |
|
|
|
חתימה בשירה חדשה
הֶחָתוּל שֶׁל לָאוֹ-דְּזֶה | ערן צלגוב
כָּאן, סַךְ הַמִּלִּים בָּעוֹלָם הֵן הָאֲהָבוֹת וְהַשְּׂנָאוֹת שֶׁלָּנוּ, הַתִּקְוָה וְהַמִּלְחָמָה הַבָּאָה, בְּלִיל צְלִילִים וַהֲבָרות קְלִפּוֹת מְרֻקָּנוֹת מֵחֲלוֹמוֹת וִילָלוֹת.
בְּמָקוֹם אַחֵר, יֶלֶד אֶחָד [נֹאמַר שְׁמוֹ לָאוֹ-דְּזֶה, אוֹ מַשֶּׁהוּ מֵעֵין זֶה] יַעֲרֹם הַכֹּל לִכְדֵי עֲרֵמָה קְטַנָּה וּבְכַף יָד נַנָּסִית יְקַבְצֵ'צ' הַכֹּל וְהִנֵּה: חָתוּל.
מתוך גם הֶחתול: שִׁיר-בּוּטִים (פרדס, 2016) |
|
|
|
|
|
|
|
.png?cache=1721647187145 "שאר רוח : מאמרים במדעי הרוח והאמנויות ובהוראתם")
