לחץ לקבלת לגרסה הנגישה
Logo_EReg
פסיקה תקדימית: אחריות משתמשים ברשתות חברתיות לפי חוק איסור לשון הרע

בפסק דין שניתן לאחרונה בעניין רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ קבע בית המשפט העליון (כב' השופטים ברק-ארז, מזוז ווילנר) כי ניתן להגיש תביעת לשון הרע נגד מי שביצע "שיתוף" (share) של תוכן דיבתי ברשתות חברתיות. לעומת זאת, בית המשפט קבע שלא ניתן יהיה לתבוע בלשון הרע מי שביצע רק פעולת "לייק" (like) לתוכן דיבתי. בכך אימץ בית המשפט את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהתקבלה גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסיקה זו של בית המשפט העליון היא בעלת חשיבות תקדימית רבה, שכן המשפט הישראלי, כמו גם הדין הזר, טרם נדרשו באופן מעמיק לסוגיה זו שהופכת להיות רלוונטיות יותר ויותר במציאות התקשורת העכשווית.
בית המשפט העליון קבע כי אין לראות בפעולת ה"לייק" פרסום לפי חוק איסור לשון הרע, בעוד שפעולת ה"שיתוף" היא פעולה אקטיבית המכוונת לייעד את הפרסום לאחרים. על מנת למנוע השלכות לא רצויות של פסיקה זו, בית המשפט הוסיף וקבע את הסייגים הבאים:

א. הגשת התביעה קודם כל נגד המפרסם המקורי כדי למנוע חשש מפני הגשת "תביעה בררנית": נוכח החשש שפסק הדין ישמש להגשת תביעות הרתעה נגד משתפים שאינם בעלי אמצעים הדגיש בית המשפט כי ברירת המחדל היא שהתביעה תוגש קודם כל, ככל שניתן, נגד המפרסם המקורי שחולל את הפגיעה בשם הטוב. בנוסף, הגשת תביעה רק נגד משתף, או נגד משתף אחד מבין רבים, כאשר אין יסוד להבחנה של ממש בינו לבין האחרים, עשויה להקים מחסום דיוני בפני התביעה.

ב. מתן פרשנות מרחיבה להגנות הקבועות בדין ביחס למשתפי תוכן עוולתי: על מנת למנוע "אפקט מצנן" בלתי רצוי על השיח החופשי ברשתות החברתיות, הדגיש בית המשפט כי ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע – ובראשן הבעת דעה בתום לב או שיתוף המגנה או המסתייג באופן ברור מן הפרסום – יחולו גם לגבי משתף תוכן.

ג. הקלות בפסיקת פיצויים שיושתו על משתף תוכן עוולתי: כמענה נוסף לחשש מפני הרחבת מעגל החבות בגין הכרה בשיתוף כפרסום לעניין חוק איסור לשון הרע, הדגיש בית המשפט כי יש לבחון את ההקלות בפסיקת הפיצויים הקבועות בסעיף 19 לחוק גם ביחס לשיתוף של תוכן דיבתי: הפחתת פיצויים במקרה ש"לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך"; במקרים שבהם המשתף היה משוכנע באמיתות התוכן ששיתף (למשל כאשר מדובר בשיתוף של כתבה או מאמר של גוף תקשורתי או אקדמי); ובמקרים בהם המעוול נקט צעדים להפסקת הפצתו של עותק הפרסום המכיל לשון הרע (למשל, כאשר המשתף מסיר בעצמו את השיתוף שלו – גם אם הפרסום המקורי לא הוסר). 

בסיכומם של דברים, פסק דין תקדימי זה ממחיש את האתגר הבסיסי הניצב בפני המשפט ודיני התקשורת בפרט בעידן הנוכחי – התאמת המשפט הקיים לשינויים התכופים בתחום טכנולוגיות המידע. מטבע הדברים, מלאכת התאמתו של המשפט להתפתחויות החברתיות והטכנולוגיות במציאות החיים העכשווית מוטלת לפתחו של בית המשפט, אך לא מן הנמנע כי גם המחוקק עשוי להידרש לעדכונו של חוק איסור לשון הרע והדינים הכלליים האחרים החולשים על פעילות במרחב המקוון.

אודות מחלקת מדיה ותקשורת


משרדנו הוא מן הבולטים בישראל בתחום התקשורת, ומחלקת התקשורת מדורגת בעקביות בקבוצות האיכות המובילות, הן במדריכי הדירוג המקומיים והן במדריכים הזרים.

עם לקוחות המשרד בתחום התקשורת נמנות חברות תקשורת ומדיה מהגדולות והמובילות בישראל, בהן yes, בזק, פרטנר, תכנית התחקירים "עובדה", חברות הפקה שונות, תחנות רדיו אזורי ועוד.

להמשך קריאה על מחלקת מדיה ותקשורת 
לחצו כאן
עו"ד הדס בקל, מנהלת משותפת של מחלקת המדיה והתקשורת במשרד

טלפון: 03-7770310
דוא"ל: hadas@ebnlaw.co.il

טלפון: 03-7770150
דוא"ל: asafw@ebnlaw.co.il