כחמישה חודשים אחרי שהוטלה חובה תקדימית על "משתמש" לערוך שימוע לעובד הקבלן שעובד בחצרו לפני הפסקת הצבה ("עניין התאמה"), מבהיר בית הדין הארצי לעבודה, כי לא בכל מקרה תחול על המשתמש החובה לערוך שימוע, אולם עובד הקבלן זכאי בכל מקרה לקבל הסבר להחלטת המשתמש, ולהגיב לה.
בפסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 316-10-19 Zeit tafari נ' אופוס שירותי כח אדם בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 3.12.2020)) נקבע כי הטלת חובת שימוע על מזמין שירות שעובד הקבלן מועסק בחצריו במשך שנים רבות (בעניין התאמה דובר ב-23 שנים), אינה דומה להטלת חובה זו על מזמין שירות שעובד הקבלן הועסק בחצריו חודשים בודדים, במשרה חלקית.
בית הדין הארצי קבע כי משך הצבתה של העובדת בחצרי המשתמש (4 חודשים) ומשך העסקתה בחברת כח האדם (כשנה), לא יצרו זיקה מובהקת דיה בין העובדת לבין המשתמש, באופן המצדיק את הרחבת היקף היריעה של חובת השימוע של מזמין השירות גם על נסיבות אלה. היקף החובה נגזר מהנסיבות הקונקרטיות של המקרה ובין היתר מתפקידו של עובד הקבלן, משך הצבתו של עובד הקבלן בחצרי המשתמש, הסיבות לסיום הצבתו של עובד הקבלן אצל המשתמש והשלכותיהן, כגון הטלת דופי ביושרו של עובד הקבלן, והאפשרות כי נוכח סיום ההצבה גם יסיים עובד הקבלן את עבודתו.
גם הפעם, פסק הדין אינו קובע גבולות ברורים בשאלה מתי ואיך יש ליישם את ההלכה המחייבת שימוע על ידי המשתמש בחיי היום יום, אלא מסייג את ההלכה לנסיבות המקרה הספציפי. עד שהכללים יתחדדו ויתבהרו מומלץ לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו.
לקוחותינו מוזמנים ומוזמנות להוסיף ולהיוועץ בנו, כדי למצוא את הפתרון הנכון והמתאים.
חג אורים שמח.
