בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת צ' שמולביץ ע"א 16321-03-20 עקיבא נ' טרוולייק בע"מ (פורסם בנבו, 20.9.2020)) נדונה, בין היתר, זכותו של נמען דבר פרסומת לשלוח הודעת סירוב לקבלת דברי פרסומת והאופן בו על מפרסם לציין את פרטיו, בעת שיגור דברי פרסומת בדוא"ל, לפי סעיפים 30א(ד)(1) ו- 30א(ה)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("חוק הספאם").
פסק הדין עסק בדברי פרסומת ששלחה המשיבה, חברה המפעילה אתר אינטרנט שיווקי, באמצעות הדוא"ל. לטענת המערערת על אף הודעות סירוב למשלוח דברי פרסומת ששלחה לכתובת הדוא"ל של המשיבה, ממנה נשלחו דברי הפרסומת, המשיבה לא חדלה ממשלוח דברי הפרסומת למערערת. בית משפט השלום בפתח תקווה דחה את טענות המערערת מאחר שהמשיבה כללה בדבר הפרסומת קישור שבלחיצה עליו אפשר היה לקבל כתובת דוא"ל אליה ניתן היה לשלוח את הודעת הסירוב.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע שצירוף קישור לדבר הפרסומת אינו עומד בדרישה בסעיף 30א(ה)(1) לחוק הספאם לפיה על מפרסם לציין בדבר הפרסומת כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי לחיצה על קישור מעוררת חשש אצל נמענים רבים שמא מדובר בנוזקה אפשרית (וירוס) ועל פי תכליותיו של חוק הספאם, שנועד בין היתר להרתיע משליחת תכנים מזיקים, אין זה נכון לחייב נמענים ללחוץ על קישור. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת כי חובה על מפרסם דבר פרסומת לאפשר הסרה בהשבה לכתובת הדוא"ל ממנה שוגרה ההודעה. בית המשפט קבע כי מפרסם עומד בנטל המוטל עליו בסעיף 30א(ה)(1) לחוק הספאם בכך שהוא מציין כתובת דוא"ל תקפה אליה ניתן לשלוח את הודעות הסירוב, גם אם אין מדובר בכתובת שממנה נשלחה ההודעה, שאליה ניתן להשיב בקלות רבה יותר באמצעות לחיצה על "השב".
לאור האמור, אנו ממליצים לבדוק את מנגנון ההסרה שבו נעשה שימוש בעת משלוח דבר פרסומת באמצעות דוא"ל ולוודא כי זה אינו כולל לחיצה על קישור, אלא מתן אפשרות הסרה באמצעות כתובת דוא"ל תקפה אליה ניתן לשלוח את הודעת הסירוב.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד הדס בקל, מנהלת משותפת במחלקת התקשורת ושותפה במחלקת הליטיגציה ולעו"ד שי לוכטנשטיין, עורך דין במחלקת הליטיגציה.
|
|
|
