כמעט כל חברה מעסיקה עובדים לא ישירים, באמצעות קבלני שירותים או כוח אדם.
פסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ע"ע (ארצי) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ – הפוטה (פורסם בנבו, 5.7.2020)), מטיל חובה תקדימית חדשה על ה"משתמש", כלומר מי שבחצרו עובד העובד, לערוך שימוע לפני סיום העסקה של עובד הקבלן אצלו, בנוסף לחובת השימוע שחלה על הקבלן. חובה זו קיימת גם אם לא מתקיימים יחסי עבודה בין המשתמש לבין עובד הקבלן.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש להטיל גם על המשתמש את החובה לערוך שימוע לעובד קבלן, וזאת טרם קבלת החלטה שיש לה השלכה מהותית על זכויותיו על ידי המשתמש, ובמיוחד החלטה להפסיק את הצבתו של עובד הקבלן בחצרו של המשתמש. בית הדין הארצי יוצא מנקודת הנחה כי ברוב המכריע של הסכמי השירות סמכות ההחלטה נתונה למשתמש, כך ששימוע לפני הקבלן לבדו לא יוכל להועיל לשינוי ההחלטה; וכן כי בחלק משמעותי מהמקרים לא יהיה בידי הקבלן המידע הדרוש למתן זכות הטיעון לעובד. כמו כן, ברוב המקרים יעדיף הקבלן שלא להתעמת עם המשתמש בעניינו של עובד זה או אחר בשל התחרות מול קבלנים אחרים.
המקרה שנדון בפסק הדין היה מקרה ייחודי מבחינה עובדתית, בשל ותקו של עובד הקבלן, נסיבות סיום העסקתו והגלגולים שעבר במהלך השנים אצל המשתמש. אולם קביעת בית הדין הארצי היא רחבה וגורפת.
לפסק הדין השלכה מיידית על חברות מעסיקות בכמה מישורים, כגון מישור היחסים שבין החברה המעסיקה לבין עובד הקבלן ואפשרות הפרידה ממנו, ומישור היחסים שבין החברה המעסיקה לבין הקבלן עצמו. פסק הדין אינו קובע כיצד יש ליישם את ההלכה בחיי היום יום, ולכן כל חברה מעסיקה נדרשת להיערך ליישום נכון של פסק הדין, על ידיה.
אנו מזמינים אתכן ואתכם להיוועץ בנו.
