בשבועות אלה הולכות ומתגברות ההשפעות של התפרצות מגפת הקורונה על הכלכלה והמסחר העולמיים, ובכלל זה על המגזר העסקי בישראל. חברות עלולות לעמוד בפני מצב אשר יקשה או ימנע מהן לקיים את מחויבויותיהן החוזיות. מנגד, חברות רבות עלולות להיפגע מכך שזכויותיהן החוזיות יופרו על ידי הצד השני לחוזה.
מצב זה מעורר שאלות רבות, בהן למשל האם ובאיזו מידה תעמוד הגנה לצד המפר חוזה בעקבות התפרצות המגפה והשלכותיה? אלו טענות וסעדים יעמדו לטובת הצד הנפגע מההפרה?
כדי לענות על שאלות אלו יש תחילה לבחון מהו הדין החל על מערכת היחסים החוזית – האם הדין הישראלי או דין זר? עשוי להיות שוני בין שיטות משפט שונות בהתייחסות למצבים מיוחדים כגון התפרצות מגפה. כמו כן, יש לבחון האם במסגרת החוזה הסדירו הצדדים את הקצאת הסיכונים ביניהם במקרה של התרחשות אירוע בלתי צפוי שאינו בשליטתם. בחוזים רבים מוסדרת התייחסות זו במסגרת תניית "כוח עליון".
ההוראה הרלוונטית העיקרית בדין הישראלי מצויה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1970 ("חוק החוזים התרופות"), שכותרתו "פטור בשל אונס או סיכול החוזה". בסעיף זה נקבע, כי בנסיבות חריגות הפרת החוזה על ידי צד אחד לא תקנה לצד השני זכות לאכיפת החוזה, או לפיצויים בגין הפרתו. סעיף זה דורש את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: היעדר צפייה מראש של המפר את הנסיבות המסכלות ("מבחן הצפיות"); חוסר יכולתו למנוע אותן; קיום החוזה הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.
במשך שנים רבות פירשו בתי המשפט בישראל את תנאי סעיף 18 לחוק החוזים תרופות, ובמיוחד את מבחן הצפיות, באופן מצומצם מאוד. הגישה הרווחת בפסיקה קבעה כי כמעט כל אירוע ניתן לצפייה, בבחינת "הכל צפוי". כך נקבע למשל לגבי מלחמות ואירועים ביטחוניים והשלכותיהם הכלכליות (אף לגבי מלחמת יום הכיפורים), פגעי טבע ומזג אוויר, אינפלציה, וכיו"ב.
בפסיקה מאוחרת יותר ניתן לראות ניצנים לריכוך המגמה הנוקשה. כך למשל, קיימות בפסיקה אמרות לפיהן יש לקבוע מבחן גמיש יותר, במסגרתו בוחנים בעיקר את צפיות השלכות האירוע על אפשרות קיום החוזה, ולא את צפיות האירוע המסכל כשלעצמו. ברוח זו גם צוין בפסקי דין של בתי משפט מחוזיים כי בניגוד לעבר, ההשלכות של מלחמה בישראל אינן בהכרח בגדר הצפוי, ובנסיבות מתאימות עשויה להתקבל טענת סיכול.
יחד עם זאת, נראה כי גם כיום הרף הנדרש להוכחת עילת סיכול הוא גבוה מאוד, ומכל מקום יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות.
יש לשים לב, בין היתר, לנקודות הבאות:
- מבחן הצפיות נבחן ביחס למועד כריתת החוזה. אם החוזה נחתם לאחר שכבר התעוררו סימנים לקיומה של מגפת הקורונה, יהיה קשה יותר לבסס טענת סיכול המסתמכת על השלכות המגפה.
- קיומה של עילת סיכול אינו פוטר לחלוטין את המפר מאחריותו החוזית, אלא בעיקר מגן עליו מפני סעד של אכיפת החוזה, או תשלום פיצויי קיום (כלומר, הרווח שהיה אמור להיות מופק על ידי הנפגע מההפרה כתוצאה מההסכם). הצד הנפגע רשאי לרוב לבטל את החוזה ולתבוע השבה ופיצויי הסתמכות (כלומר, ההוצאות שהוציא לצורך קיום ההסכם).
- במקרה שצד עומד על קיום דווקני של החוזה, למרות אירועים בלתי צפויים ששינו מהותית את בסיס ההסכמות בין הצדדים, עלולה לעמוד נגדו טענה של חוסר תום לב בקיום ההסכם, לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
- קיימים דברי חקיקה נוספים שעוסקים בנסיבות דומות (אך בהבדלים מסוימים). כך למשל, בסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, נקבע פטור מחובת תשלום דמי שכירות של מקרקעין (לרבות משרד, למשל), כאשר "נמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו", וכאשר לא ניתן היה לצפות מראש נסיבות אלה; סעיף 79 לתוספת לחוק המכר (מכר טובין בין-לאומי), תש"ס-1999, קובע בין היתר כי "צד אינו אחראי לאי-קיום חיוב מחיוביו, אם הוא מוכיח כי אי הקיום נגרם בשל מכשול שאינו בשליטתו, ושלא ניתן לצפות ממנו באופן סביר להתחשב במכשול בעת כריתת החוזה, או למנוע אותו, או להתגבר עליו, או על תוצאותיו".
בדינים זרים קיימות דוקטרינות דומות של סיכול וכוח עליון, ויש לבחון כל חוזה בהתאם לדין החל עליו.
בנוסף, צדדים רשאים לקבוע בחוזה ביניהם הוראות שונות מאלה של החוק ביחס למתן פטור, שינוי או ביטול החוזה במצבים של סיכול או "כוח עליון". גם במקרים אלה ישנה חשיבות לברר תחילה איזה דין חל על ההסכם, שכן עשויים להיות הבדלים בין שיטות משפט שונות ביחס לאופן שבו מפרשים תניות כאלו בחוזה.
השאלה האם תניית "כוח עליון" בחוזה מסוים חלה בנסיבות של מגפת הקורונה, תלויה בין היתר באופן בו ניסחו הצדדים תנייה זו: האם מדובר בניסוח רחב או מצומצם, האם הגבילו את הגדרת הכוח העליון למקרים מסוימים בלבד, האם כללו במפורש התייחסות למגפה, וכיו"ב.
בנוסף, ישנם למשל חוזים המאמצים לתוכם את הנוסח המוצע לתניית "כוח עליון" על ידי International Chamber of Commerce, הידוע כ"ICC Force Majeure Clause 2003". לפי סעיף 3(e) לתנייה זו, מגפה עולמית (epidemic) עשויה להיחשב כ"כוח עליון". כמו כן, חוזים מסחריים בינלאומיים כוללים לעיתים מנגנון של דחייה או ביטול של חיובים במקרה של "שינוי מהותי לרעה" בנסיבות הרלוונטיות להסכם (הידועים כסעיפי MAC: Material Adverse Change).
לסיכום, נסיבותיו של כל מקרה ומקרה הן ייחודיות, ותלויות בין היתר בדין החל על החוזה, בקיומה או היעדרה של תניית סיכול או כוח עליון בחוזה, במועד כריתת החוזה, במהותו של החוזה והחיוב שהופר, ובנסיבות העניין.
חשוב לבחון את המקרה בהתאם לדינים הרלוונטיים ולנסיבות הספציפיות, ולפעול בהתאם לכללים השונים שהותוו בחקיקה ובפסיקה הרלוונטיים. אנו עומדים לרשותכם בכל שאלה ונשמח לייעץ על דרכי הפעולה והפתרונות המשפטיים המתאימים ביותר עבורכם.
האמור במסמך זה אינו מובא כתחליף לקבלת ייעוץ משפטי והוא מהווה מידע כללי בלבד.
|
|
|
